Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
הגענו לחנות. הייתי בלחץ מוחלט. האמת שאני לא יודעת עד כמה אני רוצה להתחתן איתו.
אבל זה לא משנה. אני אתחתן איתו אם אני רוצה ואם אני לא רוצה. ככה זה עובד במאפיה.
החנות הייתה של המעצב הכי נחשק באיטליה. כך לפחות קראתי. שירה רצה לבפנים.
אני לא מיהרתי לשום מקום. הלכתי לאט. כאילו אני לא מתחתנת בכלל.
לפי ההתלהבות של שירה, היא הייתה נראית כמו הכלה ואני כמו המלווה. די חבל שזה לא ככה באמת.
"טוב תיכנסי לפה אני מביאה לך שמלות בינתיים תורידי בגדים".
היא אמרה ודחפה אותי לתוך תא ההלבשה לפני שבכלל הספקתי להגיב.
תא ההלבשה היה די מרווח. יכלו להיכנס פה עוד 3 כמוני לפחות. היה הרבה אור. מראה ענקית.
האמת שהיו כמה. בצורות שונות. מסתבר שהאיטלקים האלה מבינים לא רק בפיצות. גם בעיצוב הם לא רעים.
שירה הכניסה את היד שלה לתא שהחזיקה שם לפחות 10 שמלות שונות.
תליתי את כולן. כל אחת על קולב אחר. מקום וקולבים לא חסרו.
מדדתי את השמלה הראשונה ויצאתי מהתא. שירה עמדה שם וצרחה כאילו היא הולכת ללבוש את זה.
"היא יפה, אבל היא לא האחת שלך". האמת שאני מסכימה איתה. היא משמינה אותי.
מדדתי את השמלה השנייה וככה עוד 8 שמלות עד שבחרנו לי את השמלה שמתאימה לי.
חזרנו הביתה. פדרו לא היה הפעם אז החלטתי שאני אשן עם שירה. גם ככה לא התחשק לי לישון. איתו.
אפילו על השם שלו אני לא רוצה לחשוב. מה שהוא עשה נוראי. הוא פשוט שיחק בי.
הוא גרם לי לחשוב שאכפת לו ממני אבל כל זה היה רק משחק בשבילו שנגמר בשנייה.
הגענו הביתה וכל הבנים ישבו בסלון עם ידיים שלובות ופרצוף עצבני.
חוץ מחואן שהסתכל לכיווננו במבט מוזר. טוב זה לא חדש לי מאוד. זה חואן.
"איפה לעזאזל הייתן?"
רומיאו פתח. שיזדיין. אני לא חייבת לו תשובות. "היינו בקניון" אמרתי ובלי יותר מידי לפרט עליתי למעלה.
ביחד עם שירה נכנסתי לחדר שלי ושל. ההוא. לקחתי מצעים מהמקום שרומיאו לקח פעם שעברה ששירה
הייתה פה. הפעם לא הלכתי לחדר הצמוד מכיוון שהשיפוצים באחוזה כבר נגמרו.
הדבר היחיד שרציתי כרגע זה להיות עם שירה וכמה שיותר רחוקה מ. נו. ממנו.
אני ושירה סידרנו את המצעים. הפעם. באמת הולך להיות ערב בנות.
ירדנו למטה לקחת חבילת גלידה, פופקורן וחטיפים. אני לא הולכת לאכול הרבה מזה.
בכל זאת אני רוצה שהשמלת כלה שלי תעלה עליי.
"מה אתן עושות?" רומיאו שאל וביקשתי בשקט משירה שתענה לו במקומי.
"אנחנו עושות ערב בנות היום" שירה ענתה לו והמבט שלו התחיל להתחמם.
"אתן ישנות ביחד היום?" הוא שאל והנהנתי לחיוב. "אוקיי"
אוקיי?! זה מה שיש לך להגיד?! אוקיי?!!?
הייתי כל כך עצבנית באותו רגע שכל מה שרציתי היה לדבר עם שירה.
בזמן שהכנו את הפופקורן חואן כמובן בא לטעום ממנו
"מה בכלל עושים בערב בנות? מדברים על פדים וטמפונים?"
אני ושירה צחקנו כשהבנו שזה כל מה שהגברים יודעים עלינו
אני ושירה הכי לא מהבחורות האלה שכל היום מדברות על לק ופדים וטמפונים.
"לא estopido זה הבנות שאתה רואה בסרטים. אין כאלה בנות במציאות."
טוב זה לא מאוד נכון אבל אין הרבה כאלה
"אז מה עושים בערב בנות?" הוא שאל בתמימות שאם לא הייתי מכירה אותו מספיק זמן
אולי באמת הייתי חושבת שהוא תמים. אבל הוא לא. זה חואן. הוא רק נראה סתום
לפני שענינו אני ושירה הסתכלנו אחת על השנייה. היא חושבת כמוני
"מרכלים" אמרנו שתינו ביחד. לפעמים אני חושבת שהמוחות שלנו מחוברים
"זהו? מרכלים? מה כיף בדיוק בלרכל?"
אני ושירה הסתכלנו עליו במבט של- דה ובו זמנית במבט של "אין לך מושג על מה אתה מדבר"
בגלל שאמר שלרכל זה לא כיף.
הבן אדם הזה לא ישתנה לעולם
YOU ARE READING
My sun woman
Romanceהקאפו הקר. אף אחד לא מעז להרים את מבטו לעברו לעולם. מי האמין שאישה יכלה להאיר את עולמו? והכל רק בגלל דבר אחד. חוזה.
