Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זה קורה היום. היום אני טסה לאיטליה. היום אני הולכת לישון בבית שלא שלי. בבית של הארוס שלי לעתיד.
שירה נכנסת לדלת כמובן בלי לדפוק עליה כי מה כבר בחורה בת 22 יכולה לעשות בחדר?
״בוקר טוב גברת מאורסת״ היא חייכה חיוך ענק ומתגרה ואני החזרתי לה אצבע שלישית וגלגול עינים. היא צחקה בתגובה. ״מה נלבש היום?״
״אנחנו, לא נלבש כלום״. אמרתי והצבעתי עליי ועליה. ״אני, צריכה ללבוש משהו נחמד, אז תזוזי לי מהארון״. אמרתי ודחפתי אותה.
אחרי שבחרתי את הבגדים ושירה אישרה לי כמובן, סיימנו את האיפור והשיער ששירה הכריחה אותי לעשות ללא רצוני, יותר נכון איימה עליי שאם לא אעשה איפור היא תלך ותראה ללוקאס תמונות שלי בהלבשה תחתונה. בכל מקרה, אחרי שסיימנו את הכל ירדנו למטה, זוכות למבטים של הגברים. יכולתי לראות מפה את אבא שלי מזיע בהתחשב למה שבחרתי ללבוש.
התקרבתי לעברם, שירה הייתה לידי כל רגע, אפילו כשהיא לא הייתה צריכה להיות היא לא שחררה אותי לשניה. ״רומיאו, ניקול, אני מאחל לכם שהנישואים האלה יהיו מוצלחים ושמשהו יצא מהם״. אבא שלי אמר ורומיאו הנהן הנהון בודד. אני חייכתי אליו חיוך שרציתי לשרוף בלהבות.
תוך כדי ששירה עשתה לי את האיפור בבוקר דיברנו על מה שהולך להיות כשאני אעזוב, ומי עוד תצלם אותה בהלבשה תחתונה. אני נשבעת שהמחזור של הבחורה הזאת משתלט לה על החיים.
שירה תמיד הייתה הבחורה הקרה, פתוחה רק לאנשים מסוימים בלבד, ולא מעבר. פדרו ולוקאס אימנו אותה ביריות מאז שהיא היתה קטנה. אותי זה לא ממש עניין, למרבה הפלא אני העדפתי לקבל ילדות נורמלית, ולשחק בברביות.
אני אוהבת את שירה, אבל לשירה לא יהיה מה שהיא צריכה בחיים. לשירה בחיים לא תהיה אהבה. והיא יודעת את זה. והיא מתה על זה.
לא מזמן חשבנו שנמצא שני אנשים, נביא איתם ילדים, ואז כשהם יוולדו נעיף אותם, ונגדל את הילדים שלנו ביחד, והם יהיו החברים הכי טובים.
או החברות הכי טובות.
ללוקאס היה מבט של רצח בעיניים. אם היה אפשר לרצוח במבטים כולנו כבר מזמן היינו קבורים עמוק באדמה.
