Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ניקול וינצ׳רו. זה השם החדש שלה. המראה שלה נחרדת למשמע השם הזה הורג אותי מבפנים. אני יודע שמה שעשיתי היה לא בסדר. אבל אני אף פעם לא מתנצל.
השם הזה. הופך אותה לפאקינג שלי. ואני אהרוג כל מזדיין שיעיז אפילו רק לחשוב אחרת.
אני לא אתנצל. לא בגלל מה שעשיתי ולא בגלל השם משפחה שלי. היא יודעת כמה בנות היו מתות להתחלף איתה עכשיו? אני מניח שהיא יודעת.
היא חושבת שלהיות אשת הקאפו זה בתוך כספת עשויה זהב. בחלק מהמקרים זה באמת ככה. בחלק מהמקרים הבעל יכול להיות כל כך אובססיבי שהוא לא ייתן לאישה שלו לצאת מהבית.
טוב, אבל זה לא אני. אם היא תרצה לצאת היא תצא. בתנאי שהיא בטוחה כמובן. שיש לה שומר ראש או אחד מאיתנו. אני לא הולך לכלוא אותה בתוך הבית רק בגלל שהתחתנו.
אנייודעכמההיאנפגעהממהשעשיתי. ובכנות? אניקצתמתרחט
השעה 5:00 בבוקר. קמתי לצד ניקול שישנה כמו תינוק, מחובקת לתוך גופה הקטן. משגעת אותי העובדה שאני יכול לשבור אותו בשניות.
ירדתי למטה למראה של אלונה שמוכנה עם הכוס קפה ביד. חייכתי אליה חיוך קטן שכמעט ולא ראו על הפנים שלי. שתיתי את הקפה במהירות ויצאתי מהבית.
אני נכנס לאוטו ומצלצל לחואן. ״חואן״ אין מענה מהצד השני. ״חואן!!!״ אני נוהם לטלפון ״מה יזין מה״ בוקר טוב לך באמת ״קום ותיקח את עצמך לעץ הגדול״ נהגנו לכנות מקומות שלנו בשמות קוד, ככה המשטרה לא יודעת על מה אנחנו מדברים כשהם מנסים לאכן לנו את הטלפון.
״בדרך״ הוא ענה בקצרה וניתק. ה"עץ הגדול" היה השם קוד לקזינו שלנו. שם בדרך כלל נהגנו לעשות עסקאות סמים. כשהגעתי ראיתי את חואן וניקולס, עם המסכות של פני קרח על פניהם.
לאחר העסקה ועוד דברים שהייתי צריך לדאוג להם כקאפו של איטליה, חזרתי הביתה. חואן וניקולס חזרו הביתה לפני, מכיוון שלא היו צריכים להתעסק בעניינים שאני התעסקתי בהם.
לפני שנכנסתי הביתה קיבלתי שיחה מחייל בכיר במאפיה. ״דבר״ לא אהבתי להרחיב את דבריי. אני לא בן אדם כזה. אני גם לא יכול לשמוע אנשים אחרים חופרים על אותו נושא בלי להגיע לעיקר.
״קיבלנו מידע על הפצת תמונות למאפיה הרוסית״ גם זה קורה לפעמים. הרוסים שאתם מכירים הרוסים שיושבים עם חתול על הברכיים ומלטפים אותו עם חיוך מפחיד על הפנים. הרוסים שאני מכיר אלה רוסים חרמנים מסריחים.
״של מי התמונות?״ אני עונה בקצרה ״של. אשתך״ הדם בגוף שלי התחיל להתחמם והעצבים עברו בכל גופי. הרגשתי זרמים כאילו מחשמלים אותי. ״קיבלתי״ אמרתי וניתקתי את השיחה. אני אטפל בזה מחר. הודעתי לניקולס וחואן שאני צריך להיות כאן עכשיו. שלא ידאגו.
פתחתי את דלת הבית והלסת שלי נפלה לרצפה. ראיתי את חואן, ניקולס וניקול על הספה רואים "לשבור את הקרח" בזמן שהראש של ניקול נמצא על הירכיים של חואן והרגליים שלה על של ניקולס.
הם שלחו לי מבטים שמסמנים ״הצילו״ אלוהים בחיים לא פגשתי בחורה כזאת. התיישבתי על הספה וסימנתי לחואן לזוז והרמתי ממנו את ניקול. היא שמה עליי את ראשה.
אני יודע שהמכנסיים שלי הולכים להיות רטובים מהדמעות שלה בסוף הסרט. היא תמיד בוכה בקטע הזה. אלוהים יודע למה. מה מרגש בשתי אחיות שאחת מהן מקפיאה את השנייה ואז מפשירה אותה?
הסרט נגמר וחואן וניקולס היו על סף בכי. לא בגלל שהסרט עצוב או ריגש אותם אלא בגלל שניקול מכריחה אותם לראות את אותו הסרט כל פעם מחדש. כשהסתכלתי על ניקול מצאתי אותה ישנה על ברכיי.
הרמתי אותה בידיי ועליתי ביחד איתה לחדר שלנו. מכיוון שאני יודע שהיא תרצח אותי אם אני אחליף לה בגדים הורדתי לה רק את החולצה והמכנס והשארתי אותה לישון עם חזייה ותחתונים. נכנסתי למקלחת ושטפתי ממני את כל היום הזה.
יצאתי מהמקלחת ונכנסתי למיטה לצידה של ניקול. פתחתי את הטלפון לעבור על עוד כמה דברים לפני שאני הולך לישון ופתאום הרגשתי משהו על החזה שלי. הורדתי את מבטי לשם וראיתי את ניקול מתכרבלת על החזה שלי ומחבקת את אגני. פאק זה מרגיש כל כך טוב.
