Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
השעה 9:48 קמתי למיטה ריקה. כמו בכל בוקר. מה שלא הבנתי זה איך הגעתי למיטה? אני זוכרת שנרדמתי אתמול בערב בסלון. אבל אני לא זוכרת את החלק שעליתי למעלה.
עשיתי את ארגוני הבוקר שלי ואני מודה כל כך אלוהים שרומיאו יוצא מוקדם בבוקר ולא רואה אותי ככה. אני אפילו לא יודעת לתאר איך אני נראית בבוקר. מדוזה? תולעת? חילזון? אני לא צריכה לדאוג לגבי זה כי אין אף אחד שרואה אותי ככה בבוקר
יצאתי מהחדר ושמעתי קדיחות. אני מניחה שעושים פה איזה חדר חדש. ירדתי לקומה הראשונה מבחינה באלונה רואה סדרה בטלוויזיה. היא לא שמה לב אליי אז פשוט נכנסתי למטבח להכין לי את השוקו שלי. שמתי את האבקה בכוס ביחד עם המים החמים ושפכתי את החלב לבפנים בלי לשכוח את הקשית הסגולה שלי כמובן.
התקדמתי לכיוון הסלון והתיישבתי ליד אלונה עם הכוס ביד. היא הסתכלה עליי בלחץ. ״סליחה גברת וינצ׳רו אני מיד חוזרת לעבודה״ באמת היא חושבת שזה מה שמעניין אותי? מה היא חושבת שאני אלך להגיד לרומיאו שהיא לא עובדת כדי שיפטר אותה? ״הכל בסדר אלונה את יכולה לשבת כמה שאת רוצה״
היא חייכה אליי בחמימות במין הוקרת תודה ואני חייכתי אליה בחיוך שמסביר שאין לה על מה להודות לי בכלל. היא הפעילה את הסדרה. Chicago med" על בית חולים בשיקגו. אחרי שתי דקות של צפייה בסדרה רציתי להקיא. התנור צלצל ואלונה עצרה את הסדרה ורצה אליו. תודה לאל.
משעמם לי. מה אני יכולה לעשות פה? כבר למדתי שלצאת להליכה זה לא רעיון מאוד מוצלח. אולי יש פה איזה ספריה? חואן בבית אני יכולה לשאול אותו. אני גאון.
עליתי לקומה למעלה והתקדמתי לכיוון החדר של חואן. דפקתי על הדלת שלוש פעמים. לא היה קול שאומר שאני יכולה להיכנס אז פשוט פתחתי את הדלת. נכנסתי לחדר ועכשיו הבנתי מאיפה בא הרעש הבלתי נסבל הזה. חואן נוחר כמו בבון. זרקתי עליו כרית והוא פקח את העיניים שלו במהירות בבום אחד.
אני חייבת להודות שזה היה מפחיד קצת. הוא הסתכל עליי בבלבול ונאנח כשהבין שקם מהשינה הטובה שלו. ״הערת אותי בשביל להסתכל עליי שנתיים ככה?״ הוא אמר ואני גלגלתי את עיניי. ״יש לכם פה ספריה?״ שאלתי והוא כתגובה הסתכל עליי בייאוש.
