Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
זעם.
זה מה שפאקינג עובר לי בוורידים עכשיו.
רק זעם.
לחשוב שאחי היה רואה את אשתי ערומה היה גורם לי להצמיח פאקינג כנפיים ולהוציא את העיניים המזוינות שלו.
אבל זה אח שלי, אני סומך עליו.
בעיניים עצומות, בלי שאלות.
בלי להסס
_______________________________________________
"אם ניכנס מהכניסה האחורית נצליח...."
רעש הקולות המעורבבים בחדר הישיבות טמטם לי את הפאקינג מוח.
ומי שעוד יותר טמטה אותו זאת האחת והפאקינג יחידה.
אשתי. השמש שהאירה את החיים שלי ברגע.
אבל לעזאזל סול אני אמור להתרכז עכשיו ולהיות הקאפו הקר שכולם מכירים ואת מפריעה לי!
צאי לי מהראש לעזאזל!!!
"מה אתה חושב רומיאו?" חואן שאל אותי והצביע על המפה שמולי.
"אני מסכים, כן". הוא הרים גבה לעברי.
"זאת לא הייתה שאלה של כן או לא, שאלתי באיזו כניסה עדיף לנו להיכנס לדעתך"
"אז..." הוא נאנח למשמע תשובתי
"אז מה דעתך??" הוא שאל בייאוש מעורב עם עצבים.
"מהכניסה הצידית". עניתי. מקווה לקבל טיפת שקט כדי לחזור לחשוב על סול שלי.
"רומיאו אני אמרתי לפני פאקינג שנייה אחת שמול הכניסה הצידית מוצבים פאקינג צלפים מזויינים"
"פאק אתה מקשיב בכלל?" הוא אמר והסתכל לי עמוק בעיניים, מנסה למצוא מכור ריכוז שלי לשנייה אחת.
אבל הוא לא פאקינג הולך למצוא אותה.
היא נעלמה לי מאז השיחה שלי עם אשתי ולא מצאה את הדרך חזרה אליי.
"רומיאו!" הוא שאג ודפק בידו על השולחן, מחזיר אותי למציאות.
"כן, אני איתך מצטער" אמרתי וניסיתי להרכיב ממה ששמעתי במעומעם כמה משפטים בראש שלי ולחבר את החתיכות לבד, ולמרבה ההפתעה, נכשלתי.
YOU ARE READING
My sun woman
Romanceהקאפו הקר. אף אחד לא מעז להרים את מבטו לעברו לעולם. מי האמין שאישה יכלה להאיר את עולמו? והכל רק בגלל דבר אחד. חוזה.
