My sun woman

•39•

החגורה הזאת לוחצת לי על הבטן ואני נשבעת שאני הולכת לקרוע אותה אם אנחנו לא ננחת בקרוב. תחשבי על דברים אחרים ניקול דברים אחרים.

״בואי לפה מטומטמת״ ״אבאאאאא לוקאס רוצה לרצוח אותיייייי״, אמרתי שרצתי מלוקאס שרדף אחריי עם סכין בידו, היה מרחק של מטר ממני לאחר ששפכתי עליו את הדלי מלא המים והסבון שהעוזרת השתמשה בו לשטוף את הרצפה. ״לוקאס לא לרצוח את אחותך״ אבא הופיע פתאום ואני מיהרתי להסתתר מאחוריו ולהוציא לו לשון.
אף אחד לא מתעסק עם ניקול וינצ׳רו.
מה????
איך השם משפחה שלו מגיע לי גם לזכרונות???

לעזאזל איתך רומיאו תפסת לי את כל החיים.
אבל אני לא יכולה לשקר שאני לא אוהבת את זה קצת. טוב, אולי קצת יותר מקצת.
על מי לעזאזל אני עובדת??
רק המחשבה על רומיאו הזכירה לי שאני בהלבשה תחתונה, ו- פאק. הברכיים שלי רועדות.
רומיאו- אני שונאת אותך.
אבל אני צריכה להתלבש עכשיו אז אני יכולה לשנוא אותך אחר כך.
פתחתי את המזוודה הסגולה שלי בקושי בגלל הרעידות החזקות של המטוס, הוצאתי משם אוברול ספורט, ושוב, המחשבות גררו אותי.

״ניקול״ אבא דפק לי בדלת החדר ואני הנחתי את הספר בצד. אהבתי מאוד ספרים, בעיקר על רומנטיקה, אהבתי את רומיאו ויוליה לדוגמה, למרות שהיה לזה סוף טראגי, הסיפור הזה לגמרי גרם לי להאמין באהבה. ״ניקול, את יודעת שאני אוהב אותך בכל ליבי נכון?״ אבא אמר לי והתחלתי קצת לחשוד, אבל הנהנתי. ״תראי, לאחרונה המצב לא מאוד טוב, ולאחרונה בישיבת הצוות הרעיון שעלה הוא לחתן את האישה מהמעמד הגבוה ביותר, עם הקאפו של איטליה״. הספר נשמט מידי. הדמעות החלו לזלוג. האישה מהמעמד הכי גבוה היא אני. ואבא שלי פשוט חרץ את גורלי כרגע, להינשא לרומיאו וינצ׳רו. הקאפו של איטליה. לא שמעתי עליו יותר מידי, לא טרחתי להתעסק בעניינים כאלה של מאפיות ושטויות כאלה, אבל ממה שכן שמעתי, סופר לי שהוא הגבר הכי אכזרי על כדור הארץ, ושהוא שותה דם כשהוא קם בבוקר. ואני? אני אמורה להתחתן איתו.
״איך יכולת אבא? למכור אותי לאיטליה כאילו אני חתיכת פלסטיק?״ שאלתי אותו בשיא הכנות, עצבנית כולי. הקשר שלי ושל אבא שלי היה מיוחד תמיד. תמיד הרגשתי שאני לא לבד כשהוא איתי. תמיד הוא היה בשבילי. אבל עכשיו? עכשיו אני לא רוצה לראות אותו.
״יהיה לך טוב שם ניקול, יתייחסו אליך בכבוד, תוכלי לקבל כל מה שתרצי, לא יחסר לך דבר״. אבא שלי אמר ואני הסתכלתי עליו באכזבה. איך יכולת אבא?
״תצא מפה בבקשה״ אמרתי, מחזיקה את הדמעות שעולות לי. ״ניקול..״ ״תצא!״ אמרתי בכעס והדמעות התחילו לזלוג ללא הכרה. שמעתי את הדלת נסגרת וזה היה הסימן שלי לבכות, להרטיב את הגורל המר שנגזר עליי, להיות אשתו של הבן אדם הכי אכזר על כדור הארץ, אני לא אתפלא אם הוא יכה או יקלל אותי, תודה לך אבא.