///מחכה לתגובות שלכם בסוף הפרק אהובות . תהנו❤️
------------------------------------------------------------------
"לא נמאס לכם להגיע הנה צמד חמד?" אני שואלת את יוסף ואמיר , שניים מהאנשים של אבי אשר עומדים מאחורי הסורגים של תא המאסר בתחנת המשטרה המקומית .
אני עומדת מחוץ לתא , בצד השני של הסורגים שלובת ידיים . עייפתי מלהגיע למקום המוזנח הזה .
"זה לא קרה באשמתנו" עונה לי אמיר , מושך בריעמת שיערו לאחור בעייפות . מאחר שלשניים האלה הייתה הנטייה לסיים את הבילויים הליליים שלהם בתחנת המשטרה , הפעם לא ששתי לשחרר אותם ונתתי להם לבלות לילה שלם בתא הצפוף .
"אמיר!" קראתי בטון מזהיר .
"שלא תעז לשקר לי , ראיתי את הסרטון ממצלמות האבטחה ביחד עם שאר השוטרים בתחנה , למזלכם הבחור הזה החליט לא להגיש תלונה" אני נוהמת לעברו בכעס , גורמת לו להשפיל את מבטו ארצה .
הצלחתי למנוע מהבחור שהם הכו אמש לפתוח תביעה כנגדם באמצעות כושר שכנוע מעולה וערימה של מזומנים לא מסומנים .
"אם אתם תגיעו לכאן שוב השבוע אני נשבעת לכם שאתם תישארו כאן במשך שבוע בתא מצחין עם הנרקומן מהצומת . אתם מבינים אותי?" איימתי עליהם .
זאת הפעם הרביעית השבוע שאני איתם בתחנת המשטרה והיום רק יום שלישי .
"אנחנו מבינים , עכשיו אפשר ללכת מכאן?" שואל יוסף בחוסר סובלנות .
"תפתח את התא" הוריתי לסוהר שעומד ומתצפת עלינו בעודי מצביעה על התא המדובר .
הוא מוציא את צרור המפתחות שתלוי על חגורתו , ועם אחד המפתחות שבצרור הוא פותח את דלת הסורגים המתכתית ממנה יוצאים השניים .
"בחיי שאתם שני אנשים פסיכים" אני אומרת להם בשיא הרצינות , מנידה בראשי אנה ואנה בשלילה כלא מאמינה .
"תתקדמו" הוריתי להם והם החלו לצעוד במסדרונות המוכרים של תחנת המשטרה .
אנו חולפים על פני עמדת הקבלה בכניסה ופנים מוכרות עומדות בהם .
אני עוקפת את העמדה בהתעלמות טוטאלית .
"עורכת הדין אלקיים" קורא קול גברי מאחוריי .
כן , ההתעלמות לא עזרה לי להפטר ממנו .
אני מגלגלת את עיניי נחרצות , מסתובבת על עקביי בחזרה אליו .
הוא מביט בי בעיניים בוחנות מכף רגל ועד ראש .
"השוטר דרמון" אני מחזירה לו בחיוך מזוייף .
"את כאן שלושה ימים ברציפות . שנקצה לך משרד בתחנה? זה יחסוך לך את כל הנסיעות" הוא אומר בעוקצנות .
"מה אתה מזיי-" התחיל לומר יוסף כנגדו אך הרמתי את ידי מעלה באוויר , דורשת ממנו לשתוק מבלי להביט בו , עוצרת אותו מלהמשיך בעוד גבי מופנה אליו .
מה שחסר לי זה שהוא יכנס למעצר על העלבה ותקיפה של שוטר באמצע תחנת משטרה . זה יהיה פשוט אסון .
"חכו לי בחוץ" אני מורה להם בעוד שאני ממשיכה להביט בשוטר הציני והחוצפן .
"בוא כבר!" קורא אמיר , מושך בזרועו של יוסף השטוף זעם החוצה .
הצעדים של השניים הצועדים החוצה נשמעים על גבי הרצפה הישנה , הולכים ומתרחקים .
מבטו של השוטר יניב דרמון עליי , לא זז ולו לרגע בעוד הוא מביט בי בחיוך יהיר ומתנשא .
"בכיף , אשמח למשרד . רק חבל שלמשטרה אין תקציב שעומד בסטנדרטים המינימלים למשרד . אפילו תקציב לעוגיות אין לכם . מה היא אוכלת שם? וופלים בטעם לימון?" החזרתי לו בעקיצה כשהסבתי את ראשי אל עבר המזכירה בעמדת הקבלה , אשר שותה תה ולצידה חפיסת וופלים בטעם לימון .
"עקבי הלובוטין שלי עולות יקר יותר ממה שאתם עושים כאן" אני מוסיפה בחצי חיוך משועשע , מותחת את הגבול של השוטר דרמון .
מבטו מרצין בשל העקיצה שלי כלפיו ואני התאפקתי שלא לפלוט חיוך משועשע .
"עוד משהו יניב? בניגוד למשטרה לי יש עבודה" הוספתי מכניסה לו עוד קצת .
"יעל , תזהרי" הוא מזהיר בטון מאיים .
"איום על עורכת דין בעת מילוי תפקידה זו עבירה פלילית השוטר דרמון , יש כאן מצלמות וכל מילה קטנה תפיל אותך . תשמור על הפה שלך כשאתה מדבר איתי" אני מחזירה לו בכעס , ומבלי לומר מילה נוספת או לחכות לתגובה ממנו אני מסתובבת על עקביי לכיוון היציאה .
אני יוצאת אל החניון , רואה כי הצמד חמד , יוסף ואמיר עומדים לצד המכונית שלי .
אמיר נשען על גבי מכסה המנוע כשסיגריה תלויה בין שפתיו , ויוסף נשען על דלת הנהג של הרכב , בוחן את מפרקי אצבעותיו הפצועים .
הירח משתקף על גבי חלונות הרכב השחורים , והכוכבים מנצנצים להם בשמי הלילה .
"סעו לאחוזה , אבא שלי מחכה לכם" אני מורה להם , זורקת לעבר יוסף את מפתחות למרצדס השחורה שחונה מאחוריי .
אני נכנסת לרכב שלי , מניעה את האוטו ויוצאת מהחניון של תחנת המשטרה תוך שאני חוגרת חגורת בטיחות .
הטלפון שלי אשר מחובר לרכב בבלוטוס מחייג .
"מה שלומך אבא?" אני שואלת , פונה ימינה בדרכי למשרד , למלא טפסים לפני הדיונים שלי בבית המשפט המחוזי בשעות הצהוריים .
"שמעת בחדשות על מה שקרה?" הוא שואל , לא עונה לי על שאלתי .
"שמעתי" אני מאשרת .
"ההלוויה היום בעשר בבוקר , תתלווי אליי" הוא מורה לי ומנתק את השיחה , מבלי לומר שלום .
YOU ARE READING
אובססיה מתוקה
Romanceהוא מת . כך הודיעו בחדשות , תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מעברי , אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה . עוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום...
