"לכו הביתה , אני אחזור במונית מאוחר יותר" אני מורה ליוסף ואמיר .
"לא , אבא שלך דרש מאיתנו לא להשאיר אותך לבד" אומר יוסף בהתנגדות .
"אני לא אהיה לבד , ניב יבוא הנה , אהיה איתו . לכן אין צורך שתחכו לי כאן , לכו הביתה" אני מורה להם , סוגרת את הוויכוח כשהמילה האחרונה היא שלי .
"אבוי לכם אם אגלה שלא עשיתם כדבריי" אני אומרת להם ומסתובבת על עקביי , צועדת אל הביניין .
אני מהנהנת לשלום לשומר , נעצרת לרגע מולו .
"תפנה את הביניין , תגיד לכולם שעבודתם הסתיימה להיום , ושייש להם עשר דקות לפנות את המקום , וכך גם לך" אני אומרת לו . הוא מהנהן באישור והבנה , וממהר לעשות כדבריי ולהודיע על כך לשאר המאבטחים במכשיר הקשר שלהם .
אני מתקדמת אל המעלית , נכנסת אליה ועולה בה אל קומת משרדי .
אני נכנסת למשרדי וסוגרת מאחוריי את דלת הכניסה . אני מוציאה מתיקי את המעטפה עם כל החומרים ותולה אותו על וו התלייה . אני נזרקת על הספה ומניחה את המעטפה עם השולחן .
אני מביטה בשעון שעל פרק כף ידי . הם צריכים לבוא הנה עוד 20 דקות , עד אז הבניין יפונה ואשאר כאן לבדי .
אני מוציאה את כל החומר מהמעטפה . אני מאמצת את עיניי כדי לשמור עליהן פקוחות , נלחמת בעייפות שלי בכל הכוח .
"מרגלית!" אני קוראת בקול כך שהמזכירה שלי תוכל לשמוע אותי מבעד לדלת המפרידה ביננו .
לאחר כמה רגעים דלת משרדי נפתחת מעט וראשה מציץ מאחוריה .
"כן?" היא שואלת .
"לפני שאת הולכת , תעשי לי קפה שחור חזק , ללא סוכר" אני מבקשת ממנה .
"שחור?" היא שואלת בהפתעה , מאחר וזה לא בקשה שאני נוטה לבקש לעיתים קרובות .
"כן , תודה" אני אומרת ומניפה את ידי באוויר , מסמנת לה בהינף יד שהשיחה הסתיימה והיא יכולה לצאת .
אני פותחת את האפליקצייה המשדרת לטלפון שלי בשידור חיי ממצלמות האבטחה שבביניין , רואה כי הוא התרוקן כמעט לגמריי .
רק מרגלית ועוד שלושה אנשי צוות נמצאים במתחם .
אני מעבירה לשקופית שמציגה את המתרחש בקדמת הביניין , רואה כי ניב כבר הגיע הנה לבדו . הוא מחנה את רכבו בכניסה לבניין הכמעט ריק .
אני מכבה את המסך ומניחה את הטלפון שלי על השולחן הנמוך שלפניי .
מרגלית נכנסת למשרדי ומניחה לפניי את כוס הקפה שביקשתי .
"תודה לך הקפה" אני מודה לה .
לפני שאת יוצאת תעברי בבקשה בקומה למטה , יש שם עוד שלושה אנשי צוות שאבקש שיתפנו מכאן להיום" אני מבקשת ממנה . והיא מהנהנת באישור שכך תעשה .
שיהיה לך ערב טוב" אני אומרת לה בנימוס רגע לפני שהיא יוצאת מחדרי .
"תודה גברתי , ערב טוב גם לך" היא מאחלת לי גם היא בחיוך מנומס ואז היא יוצאת ממשרדי בסגירת דלת .
אני לוגמת מהקפה המר שהיא הגישה לי , וכשהנוזל החם צורב את החיך שלי אני נזכרת למה מעולם לא אהבתי קפה שחור .
עוברים להם כמה רגעים וניב מתפרץ לחדרי מבלי לדפוק בדלתי .
הוא מביט בי לרגע בשתיקה .
"את נראת רע עוד יותר משנראת קודם" הוא אומר לאחר כמה רגעים של בהייה בי .
"תודה באמת , אמרו לך כבר שאתה יודע איך לכבוש את ליבה של האישה?" אני משיבה בסרקזם לדבריו .
הוא מניד בראשו אנה ואנה בשלילה , מגלגל את עיניו כתגובה לסרקזם שלי .
"אנחנו צריכים לעלות לגג ולהוריד את החשמל , בוא" אני אומרת , קמה ממקומי והוא צועד אחריי .
אנחנו יוצאים ממשרדי בעוד אני נועלת אחרינו את דלת החדר לכל מקרה שלא יהיה , ויחד אנו מטפסים במדרגות אל קומת הגג .
אנו מטפסים את המדרגה האחרונה וניב פונה אל ארון החשמל , פותח אותו ומוריד את כל המפסקים הקיימים , כך שכל איזור המספנה חשוך לגמריי ומצלמות האבטחה מנוטרלות .
אנחנו יוצאים אל הגג , מביטים בשמי הלילה הכהים יחד בשתיקה . מחכים לבאות .
צליל חד נשמע מאחורינו , ואני וניב מסתוסבבים יחד אל מקור הרעש , שמגיע מאיזור הלוחות הסולאריים שממלאים את שאר הגג , מלבד הפינה הקטנה בה אנו עומדים .
"צא החוצה עכשיו!" דורש ניב מאחיו שמסתתר בצללים .
"צא!" הוא צועק בשנית לאחר כמה רגעים של שקט מצידו של מאור .
"זאב , זאב , היכן אתה נמצא?!" הוא קורא בשאלה , וכמו מילת קסם מאור יוצא ממחבואו מאחוריי אחד מהלוחות ונחשף לפנינו .
הוא מתקדם לכיווננו כשחיוך אכזרי על פניו .
לרגע זה נראה שהשניים יקבלו זה את פני זה בחיבוק , אך המחשבה שלי נעלמת ברגע בו מאור נעמד לפני ניב , וניב ברגע אחד מכה בפניו עם אגרופו .
מאור מועד לרגע לאחור , אך מתעשת תוך שניות ספורות . הוא מרים את אגרופו ומכה גם הוא באחיו . תוך שניות בודדות הם מתקוטטים זה עם זה , רבים עד זוב דם .
אני מתקשה לעמוד , נאחזת בקיר בעוד הם בשלהם . הנשימה כבדה לי ואני מתקשה להיאחז בקיר .
"מאור..." קול קורא בשקט , בעוד בועות שחורות מופיעות בעיניי .
"ניב..." אני מנסה בשנית ללא הצלחה . סחרחורת תוקפת אותי ותוך רגע אני מאבדת תחושה ברגליי , עיניי מתערפלות עד שחור ואני מאבדת את הכרתי .
/// אני מצפה לתגובות שלכם חברים🔥
שתהיה שבת שלום , שבת מבורכת ומלאה בבשורות טובות❤️🤍❤️🤍
YOU ARE READING
אובססיה מתוקה
Romansaהוא מת . כך הודיעו בחדשות , תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מעברי , אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה . עוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום...
