- נקודת מבט מאור -
אני מועד לאחור , מבולבל לרגע מכך שאחי הקטן הכה בי באגרופו .
אני מתעשת על עצמי ומכה בו גם אני , אגרוף אחרי אגרוף . אנחנו מתקוטטים , פנינו מלאות דם , ואני מרגיש את צלעי נשברת רגע לאחר שהוא מכה בי מעל כלוב צלעותיי .
אנו מחזיר לו במכה חזקה ובעיטה בצד רגלו , גורם לו ליפול ארצה על ברכיו בקריאת כאב .
יעל עומדת בצד בשתיקה . לא מתערבת במהומה המתחוללת ביננו .
"מאור" קולה לוחש , בעוד ניב מכה בי . מבלי להביט בה בשנית אני חוזר ומכה את ניב בצד גופו בחוזקה .
"ניב" קולה שקט ממקודם , אנחה נפלטת ממנה ומבטי עובר להביט בה . תוך רגע רגליה כושלות , עיניה מאבדות את ריאתן ונעצמות והיא מאבדת את הכרתה.
אני ממהר לרוץ אליה , מתעלם מגניחת הכאב של ניב בעוד אני תופס את ראשה רגע לפני שהוא נחבט בריצפה .
"קום!" אני מצווה על ניב , מכניס את זרועי האחת מתחת לרגלייה ואת זרועי השנייה אני מניח מאחוריי עורפה , מרים אותה בצמוד אליי .
"מה קרה לה? זה קשור לזעזוע מוח?" אני שואל אותו , בעוד הוא ממהר לפתוח את דלת הגג כך אני יכול להכנס איתה פנימה .
"אני לא יודע! היא נראתה רע מקודם אבל היא נפנפה אותי כשהערתי לה על זה" אומר ניב וממהר מאחוריי .
"המפתח למשרד שלה בכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלה" הוא אומר לי , כשאנו נעמדים בפני הדלת הסגורה .
הוא בא לפניי , מושיט את ידו לכיסה ושולף את המפתחות . הוא פותח את הדלת ואנחנו נכנסים פנימה אל החדר החשוך .
אני מניח אותה על הספה שבמשרדה , מסיט את שערה מפנייה ומביט בעורה החיוור . איך לא הבחנתי במצבה קודם לכן לעזאזל?!
"תזמין רופא!" אני צועק על ניב שעומד בחוסר מעש באמצע החדר .
"לא..." קולה לוחש ונשימתי נעתקת .
היא מתאמצת לפקוח את עינייה , ובקושי מצליחה בכך .
"ב...-בלי רו-פאים" היא מתקשה לומר .
"א-אני... עיי- עייפה . ז...זה הכל" היא מגמגמת , ועיניה נעצמות בשנית .
אני מהנהן בהבנה . "לא ישנת כבר כמה שעות? 48?" אני שואל .
היא מהנהנת קלות , מתקשה להוציא עוד ציוץ משפתייה .
"לך תביא לה אוכל ושתייה" אני אומר לניב כי אם היט לא טרחה להניח את הראש לכמה שעות על הכרית היא בטוח גם לא טרחה להכניס פירור של אוכל לפיה .
"אני אשאר איתה בנתיים" אני מוסיף והוא מהנהן בהסכמה , ממהר לצאת מהחדר .
"תשני נסיכה , תשני בנתיים" אני אומר ונושק לראשה , עוטף את הלחי שלה בכף ידי החמימה , מלטף את עורה החלק .
נשימתה הופכת ללא מאומצת , לנשימה רציפה , שקטה ורגועה וכך אני מבין שהיא נרדמה .
אני מוריד את נעליי העקב שהיא נועלת מרגלייה , והיא נאנחת בהקלה מתוך שינה . חיוך קל עולה על שפתיי כשאני מביט בה ישנה בנינוחות .
אני מתיישב על הכורסא שלצד הספה , מביט בחומרים שעל השולחן . הכל כאן . כל מה שהיא עבדה עליו במהלך הלילה אמש היא השליכה על השולחן . כל השערה שעברה במוחה היא שרבטה על דף . כל רעיון החל מההגיוני למופרך ביותר היה זרוק על השולחן הזה , כתוב על דף נייר שהיא השתמשה בו .
הנייד שלה מצפצף , הודעה אחר הודעה נשלחות אליה .
אני מרים את הטלפון שלה מהשולחן , רואה הודעה שנשלחה ממישהי בשם שירן .
"מצאתי את מה שחיפשת . תפגשי אותי מחר ואתן לך את כל הפרטים" הודעה אחת .
"תשמרי על עצמך" הודעה נוספת .
"זה סיפור מסוכן" זוהי ההודעה האחרונה שהיא שלחה לה .
אני מביט ביעל , אור הירח החודר מין החלון מאיר את פניה היפהפיות . פניה חיוורות וחלקות כפניי בובת חרסינה .
אני מביט בה ומבין שכל היום הזה היא התאמצה להישאר על רגלייה , לחקור למעני ולמען הלקוחות האחרים שלה . היא לוחמת צדק .
עוברת לה חצי שעה וניב נכנס פנימה עם שתי שקיות שונות . באחת מאפים ובשנייה לחם פרוס וממרחים שונים .
"תחזור הביתה , אני אשאר איתה" אני אומר לו .
"אני אחזור לפנות בוקר לקחת אותה הביתה , ואתה תעלם שוב מהראדר" הוא אומר , ואני מהנהן בהסכמה . הוא יוצא ואני נועל מאחוריו את הדלת .
"מאור..." קולה שקט , ולרגע נדמה לי שהיא קוראת את שמי מתוך שינה , וחיוך משועשע עולה על שפתיי . אך ברגע שהיא מושיטה אליי את ידה אני מבין כי היא לא חולמת עליי ומדברת מתוך שינה , אלא שהיא באמת קוראת לי .
אני מושיט לה את ידי , מניח את כף ידי הגדולה על כף ידה המיניאטורית .
"תישן איתי" היא מבקשת ונעה אל קצה הספה , מפנה לי מקום לשכב לצידה .
"את לא יודעת מה את מבקשת נסיכה , בבוקר את תתחרטי על כך" אני אומר .
"אולי" קולה עייף ואנחה נפלטת ממנה .
"אבל זה מה שאני רוצה עכשיו" היא אומרת , מבהירה לי את רצונותיה .
לאחר רגע שבו אני מהסס עיניה הירוקות נפקחות
והיא מביטה בי בעייפות נוראית . כל הסבל שהיא עברה בימים האחרונים קרה באשמתי .
"יעל... את תתחרטי על זה" אני חוזר על הטיעון שלי בשנית .
"אני יודעת" היא אומרת , אך עדיין עומדת על שלה .
אני נאנח בתבוסה . אני מוריד את נעליי מרגליי , פושט את המקטורן שלי ומניח אותו על אחד מכיסאות המשרד ונשכב מאחורייה , במקום שהיא פינתה לי .
אני מניח את ידי על מותנה , מקרב אותה אליי , חש את החמימות של גופה , מריח את הניחוח האלגנטי והנשי שהיא מדיפה ממנה וכמעט מתמוטט .
"ואני לא נסיכה" היא מקטרת וחיוך משועשע עולה של שפתיי .
אני עוטף אותה בזרועותיי , נותן לה את הפינה החמה שהיא זקוקה לה ברגע זה , ותוך כמה רגעים היא נרדמת בשנית , כשגופה בין זרועותיי .
/// שבת שלום❤️🤍❤️
YOU ARE READING
אובססיה מתוקה
Romanceהוא מת . כך הודיעו בחדשות , תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מעברי , אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה . עוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום...
