אסון אויבים {1}

פרק 10

קיילי -

״רגע מה?״ אמרה קייטי בהלם מוחלט כשסיפרתי לה. ״איך הגבת? מה עשית? כעסת עליה? מה אמ—״ קטעתי אותה. ״קייטי, תרגעי. שלא ישמעו אותך במקרה,״ אמרתי בקול מבוהל. ״תפסיקי.״

״טוב,״ היא השתתקה לרגע. ״אבל את חייבת לספר לי!״
צחקקתי כי הייתי בטוחה שקייטי תסתום את הפה לראשונה בחייה. אבל טעיתי. ״אוקיי, תבואי אליי אחרי הלימודים.״ פקדתי.
קייטי הנהנה והמשיכה ללכת. ״אז מה קר—״
״קייטי, די!״ נזפתי בה. בחיי, הילדה הזאת הזויה.

״לוקאס כאן.״ היא התגרתה בי. ״קורה בניכם משהו?״

״אה, לא סיפרתי לך?״ המשכתי. ״לא עניינך!״ הטחתי בה.

״וואו, לרגע חשבתי שאת באמת רוצה לספר לי.״ אמרה לי בקול שבור.

״אויש קייטי, המשחקים שלך לא יעבדו עליי.״ הבטתי בפרצוף החמוד שהיא עשתה. ״טוב זה לא אנושי אני אספר לך.״ סליחה, זה היה חזק ממני. ״אני ולוקאס..אה..ידידים פלוס.״

ידידים פלוס?
אלוהים

״בטוחה?״ היא התקרבה אליי בפרצוף חשדן. ״מאה אחוז?״

״מליון אחוז. עכשיו, תספרי לי מה הולך בינך לבין ליאם.״

״ליאם?״ היא שאלה בקול מובך. ״מה גורם לך לחשוב שאני עם ליאם.. כאילו..מה..״ היא הסמיקה. ״טוב די! גברת סמית׳ מחכה לנו.״ היא מיהרה ללכת.

״רק שתדעי שתפסתי אותך.״ קרצתי לה.

היא גלגלה את עיניה והסיטה את ראשה.

התקשרתי ללוקאס מספר פעמים, הוא לא ענה. או שאולי סינן. ״לוקאס, תתקשר אליי שאתה יכול. אני רוצה לספר לך משהו, רק לך אני מסוגלת לספר בידיעה שתבין אותי, אוהבת אותך.״ הקלטתי בקול נמוך שמישהו לא ישמע אותי.

נגיעות קטנות בגבי הרתיעו אותי. הסתובבתי בעדינות ולא האמנתי למראה עיניי. ״ניקול!״ צרחתי מהתרגשות. ״מה את עושה פה?״

״באתי לבקר. הייתה לך יום הולדת לפני יומיים ולא הייתי שם, אז בבקשה.״ היא הביאה לי בלוני הליום עם מספרי גילי. ״אה ושלא אשכח, העוגה האהובה עליך.״

״עוגת תפוחים! איך זכרת?״

״שאני אשכח אותך? את החברה הכי טובה שלי קיילי.״ השיבה בחיוך וחיבקה אותי.

הייתי צריכה את החיבוק הזה, הרבה זמן לא חיבקו אותי ככה. כמוה. המגע של ניקול זה מגע שונה לחלוטין. הוא מרגיע ונותן תחושה טובה. לפחות בשבילי. ״אני עוד לא מעכלת שאת פה.״ אמרתי לה בקול רם. ״ברור לך שאנחנו הולכות לבלות את הסוף שבוע הזה ביחד. כן?״

״חד משמעית.״

הייתי מוכנה לסוף שבוע מדהים, אחרי הרבה זמן שלא.

״לא סיפרתי לך מליון דברים!״ היא אמרה במצמוץ עיניים. ״וגם את, לא סיפרת לי הרבה על הלוק הזה.״