אסון אויבים {1}

פרק 24

פקחתי עין אחת וכיווצתי את פניי כשקרני השמש שחדרו דרך תריסי החלון סנוורו אותי. אני שונאת להתעורר בבוקר.

תפסתי את הכרית והנחתי אותה על פניי בניסיון לחזור אל החושך הכבד שאהבתי.

״קיילי, יום אחרון לחופש. קומי, אנחנו יוצאות לבלות.״ אמרה אמי בקול מלא.

קמתי במהירות מהמיטה. ״אמא, חזרת!״

״לפני כמה שעות מתוקה,״ השיבה בחיוך.

פיהקתי באיטיות. ״לאן אנחנו הולכות?״

״תני לי להפתיע אותך.״ אמרה אמי בחיוך. ״דרך אגב,״ הוסיפה בקריצה. ״מצטרפים אלינו אנשים, בבקשה תהיי נחמדה.״

״לוקאס וג׳ון?״

״לא,״ ענתה והחיוך שלי ירד ברגע. ״אני וג׳ון נפרדנו.״ הסבירה בקור רוח.

בחנתי אותה בשאלה.

״הכרתי בחור חדש,״ מיהרה לומר. ״תכף תכירו. לכי להתארגן בבקשה.״

התרגלתי שיש לה כל חודש בחור חדש. אבל הפרידה מג׳ון הכניסה אותי לדאגה. לא רציתי שהיא תרחיק אותי מלוקאס.

היא ליטפה את לחיי ברכות. ״את נראת נורא. קרה משהו בשבוע שלא הייתי?״

״לא.״ השבתי באיטיות ומיהרתי לגשת אל חדר הארונות.

היא הביטה בי במבט מלא חשד. ״את בטוחה?״ היא בחנה את גופי באיטיות. ״את רועדת,״ הוסיפה בקול צרוד.

״את מדמיינת. אני לא רועדת בכלל. טוב, אני הולכת להחליף בגדים.״ מיהרתי אל הסלון. לחפש את הבן אדם היחיד שפניו יתקבלו בברכה.

לוקאס.

בלי הכנה מוקדמת, הוא קיבל גישה ללב שלי מהר מדי. לא רציתי שהוא יקבל גישה כל־כך מהר, אבל הוא תפס מקום במושב הראשון.

הרגשתי את הצורך להרגיש פרפרים בבטן וכל זה, כי מעולם לא הרגשתי את תחושת האהבה.

הוא לא היה במטבח.

הוא לא היה בחדר.

הוא לא היה כאן הפעם.

מיהרתי להרים טלפון אליו. אחרת אקבור את עצמי ליד המיטה שלו.

כשהגעתי לתא קולי התחלתי לחשוב על דרכי נשימה. איך אני מסתירה לאמי את כל השבוע האחרון?

״זין,״ מלמלתי.

קיללתי, לא התכוונתי לקלל. אבל זה היה נחוץ מדי.

הסתובבתי בזעם ונתקלתי בגוף קשיח ולא מזוהה.

פקחתי את עיניי באיטיות. אכזבה עלתה בי כשראיתי נער לא מוכר עומד מולי בביטחון מופרז.

״מי אתה?״ כיווצתי את עיניי.

הוא לא הגיב.

״זה לא צריך לעניין אותך, אנחנו כאן רק בשביל להעמיד פנים שאנחנו נהנים ביחד. אנחנו לא צריכים להכיר זה את זה.״ אמר לאחר שניות ארוכות של שתיקה.