אסון אויבים {1}

פרק 28

                                       לוקאס

היא הרימה את השמיכה בעדינות ורכנה מעליי בדממה, שפתיה נחתו על שפתיי בעדינות וליבי החסיר פעימה. הטעם המתוק שלה התערבב עם הטעם המר שלי.
גם בחלומות הכי פרועים שלי לא חשבתי שאשכב איתה בזמן הקרוב. אבל למרבה המזל, זה קרה בסוף.
אשאר איתה עד סוף חיי, בין אם היא תרצה ובין אם לא.
והיא תרצה.
מוחי התפוצץ ברגע לאחר שנזכרתי במקרה במועדון — הנשיקה הנוספת כשהייתי שיכור.
הייתי מוכרח לספר לה על זה. וכמה שיותר מהר, אחרת..
״קיילי,״ אמרתי והשפלתי את עיניי. ״אני צריך להגיד לך משהו.״
אוקיי..
כמה שיותר לאט.
״מה קרה, לוק?״ היא שאלה בחוסר הבנה.
תספר..
תספר..
״אני אוהב אותך.״ פלטתי.
אלוהים.
היא חיזקה את אחיזתה על כתפיי והרימה את עיניה לעברי. ״אני גם אוהבת אותך, לוקאס.״
עדיף שאחשוב על זה שוב, כי כל פעם אני מגיע למצב שאני מנשק את אותה בחורה — הנערה מהאונס.
אני לא רוצה לפגוע בקיילי. פעם אחת היא סלחה לי, אבל זה היה בגלל המקרה המזעזע. אבל עכשיו, זה היה כי הייתי שיכור. ובזמן שהיא נאנסה, אני התנשקתי.
אני לא יכול להסתיר דבר כזה ממנה, אני לגמרי אקח את ההשלכות על המקרה הזה.
אבל לא עכשיו.
עכשיו אני צריך לצבור יותר זמן איתה — כשהיא רגועה.
״הולכים למסעדה.״ קבעתי.
סליחה באמת, אני רוצה לבלות איתה כמה שיותר.
״עכשיו?״ היא שאלה ולקחה את הטלפון מצד המיטה. ״מאוחר, אני לא חושבת-״
״הולכים. בלי ויכוח, בבקשה..״ עשיתי את המבט החמוץ שלי.
במקרים כאלה — כשאני צריך להתחנן למישהו, אני יכול גם לבכות. וזה רק מתוך אינסטינקט.
וזה בדיוק מה שקרה, הזלתי דמעה. כמובן מזויפת, אבל קיילי לא יודעת את זה. השפלתי את שפתיי למבט עצוב, והמשכתי בפרצוף החמוץ.
״אוקיי, רק תפסיק,״ אמרה קיילי בגלגול עיניים. ״שעתיים לפחות.״
״שעתיים איתך? במה זכיתי?״ אמרתי בחיוך מנצח.

**

״אשמח לפיצה.״ אמרה קיילי למלצרית והניפה את שיערה הפרוע.
בחיי, אני לא יודע מה לעשות עם הבחורה המדליקה הזאת. הרגשתי ניצחון כשהיא אמרה את זה, זה אומר שאחרי כמה חודשים של היכרות — היא מרגישה בנוח איתי. וזה כל־כך משמח אותי, אלוהים.
״את חושבת שפיצה תשביע אותך?״ שאלתי בקריצה והפניתי מבט אל המלצרית. ״תוסיפי לנו פסטה.״
״בדרך.״ אמרה המלצרית ועשתה את דרכה חזרה.
נותרנו אני וקיילי, עדיין עם מבטים רבים של אהבה. ״אתה מאוד מוזר. וזה מה שאני אוהבת בך,״ קיילי הנידה בראשה בחיוך רחב ועיניה נדדו אל תוך עיניי.
״למה מוזר?״ שאלתי ומייד עניתי. ״אה, כי אני מכור אליך.״
אוקיי, מכור יותר מדי..
היא כיווצה את פניה בחיוך מהפנט, שגרם לי לרצות להשכיב אותה על המיטה ולהכריח אותה להיות רק שלי.
״גם. אבל לא זה,״ היא אמרה והותירה מבט מפתה. ״מאז שהכרנו, הלכנו לפחות למאה מסעדות.״
למען האמת, אני לא עושה את זה רק בגלל הפחד של הפרידה. אני עושה את זה כי אני יודע שהיא בחיים לא בילתה ככה במסעדות, לאורה לעולם לא לקחה אותה ברצינות.
״כבר אמרת את זה מיליון פעם. אבל מי סופר?״ אמרתי בגיחוך ומיהרתי לחזור לעצמי להסבר מספק. ״אני רק רוצה לרצות אותך, בתור החבר הראשון שלך.״
היא הנהנה וקירבה את ראשה לעברי. ״אתה לא צריך לפנק אותי או לרצות אותי יותר מדי, לוקאס. מספיק לי שתהיה אתה, וקנית אותי.״
אוי, אלוהים, הבחורה הזאת עוד תהרוג אותי..
הצמדתי את שפתיי אל שפתיה הרכות לכמה שניות ארוכות. ושוב, הטעמים השונים שלנו התערבבו ביניהם.
״בבקשה.״ אמרה המלצרית שבמקביל היא מניחה את המגש על השולחן. ״תבלו.״
הרפיתי את שפתיי ועיניי נדדו אל מגש הפיצה שהונח על השולחן. הוצאתי חתיכת פיצה וקלעתי לפי.
אמנם לא רציתי להעביר את הטעם המתוק של קיילי מפי, אבל הייתי מוכרח לאכול מהפיצה האדירה שהונחה מולי.
אני אוהב אוכל.
קיילי קלעה לעצמה פיצה וגנחה בהנאה. ״מממ..״
ועוד,
ועוד.
התקרבתי אל אוזנה הרכה. ״רק לי מותר לשמוע אותך גונחת ככה. וזה גם רק במקום אחד, במיטה שלי.״
התכוונתי לכל מילה. בחיי, עוד גניחה כזאת, אני מסוגל לזיין אותה מול כל המסעדה. למרוח את גופה ברוטב פיצה, וללקק אותו בעדינות עם לשוני המגורה.
ניערתי את ראשי ויצאתי מהמחשבות המטופשות שלי. ״אני שמח שהבנת.״ אמרתי בקול מרוצה.
״אתה אידיוט.״ היא אמרה והמשיכה לגנוח בהנאה. הצמדתי אצבע אל שפתיה החמות. ״עוד קול קטן כזה, ואת מוצאת את עצמך עירומה פה על השולחן.״
לא היה לי אכפת לזיין אותה פה. היא פשוט כל־כך לוהטת כשהיא גונחת, שזה מבהיל ומחרמן בו זמנית.
היא הנהנה בחיוך בזמן שהאצבע שלי עוד מוצמדת לשפתיה. שחררתי את האצבע במהירות וגיחכתי. ״אני מת עליך.״
היא גלגלה את עיניה והמשיכה לנגוס בפיצה, והפעם בלי גניחות.
לאחר כמה פיצות שנכנסו לגופי, קמתי מהכיסא באיטיות ובתחושת הקאה, ועשיתי את דרכי אל השירותים.
״לאן אתה הולך?״ קולה של קיילי עצר אותי מללכת. סובבתי את ראשי במהירות. ״לשירותים. חכי לי פה.״
פתחתי בהליכה מהירה אל השירותים של המסעדה וציפיתי לראות את עצמי מקיא באסלה.
למרבה המזל, זה לא קרה.
יש לי טרגדיה מקיא.
הנחתי אגרופים על שידת השירותים, ששם היו הברזים והמראות המבריקות שנעמדו מולי. הבטתי בעצמי בהתנשפויות כבדות ועייפות. הרגשתי ריק. לא ידעתי למה, כי תקעתי חמש פיצות משפחתיות.
״אני חייב לספר לה.״ מלמלתי לעצמי. אלוהים, למה מלמלתי לעצמי? אני פאקינג לבד.
אני מבולבל.
הייתי מוכרח לספר לה, כי זאת לא כולה נשיקה. זאת הייתה הנשיקה השנייה שלי ושל הנערה מהאונס.
קיילי לא תסלח לי הפעם, אני לגמרי בטוח בזה.
יצאתי מהשירותים בשיעול מופרז והרגשתי מחויב לספר לה. התיישבתי על הכיסא בעודי מתנשף בכבדות, שוב ושוב.
״מה קרה?״ שאלה קיילי בהתעניינות.
אני לא יכול להחזיק את זה יותר בבטן. אני מעדיף לספר לה את האמת, ושהיא תיפרד ממני.
״קיילי,״ המשכתי להתנשף, אבל הפעם בשקט. ״אני חייב לספר לך משהו. תשמעי עד הסוף, בבקשה אל תכעסי.״ אמרתי באיטיות בקול נמוך ולחוץ.
״נו, תספר כבר. מה שזה לא יהיה, אני לא אכעס.״
בסדר, אני יכול לספר לה.
״הייתי שיכור, וחשבתי שאת במסיבה. ונישקתי אותך, בעצם, לא אותך. נישקתי מישהי, וכשזיהיתי שזאת לא את, כמובן שהתרחקתי והבטתי בנערה האומללה. ויצא שהיא הייתה הנערה שהצלתי מאונס. אני מצטער.״
אלה המילים שחשבתי להוציא מהפה שלי באותו רגע, אבל לא יכולתי לשאת את הלחץ שהופל עליי בחוזקה.
ולפתע, הכל נהיה חשוך..