אסון אויבים {1}

פרק 13

״תרצי לרקוד?״ שאל בחור בפאב בזמן שלוקאס חיפש חניה.

״פחות סליחה,״ עניתי בחוסר סבלנות.

״למה ככה?״ הוא שאל והתקרב אליי. ״ריקוד אחד,״ הוא הושיט לי יד והקים אותי מהכיסא.

״לא, יש לי חבר,״ משכתי את ידי חזרה אליי.

״אני בטוח שזה לא יעניין אותו,״ הוא משך אותי חזרה אליו. ״את סקסית,״

״חתיכת מזדיין!״ צעק לוקאס ומשך לו את החולצה כלפי מעלה.

״אם תיגע לי בבחורה, האגרוף שלי יתקע לך בגרון.״

״טוב!״ אמר בקול חנוק. ״תשחרר!״

״מזדיין,״ נהם לוקאס ושחרר את ידו בזעם.

״את בסדר?״ שאל לוקאס לאחר שראה אותי משותקת.

״כן, כן.״ השבתי בקול רועד.

מיהרתי ללכת לכיוון תחנת האוטובוס.

״חכי, קיילי!״ צעק לי לוקאס מפתח דלת הפאב. ״אני בא איתך.״ הוא רץ אליי והעביר את ידו בשיערו הרטוב מהגשם.

״תודה,״ משכתי באפי וניטרתי את ראשי. ״איפה ניקול?״

״היא עם ליאם אני מניח,״ השיב. ״אפשר להתקשר אליהם אם זה מדאיג אותך.״

״לא, היא תסתדר.״ השבתי בקול קפוא.

״הנה, קחי.״ הוריד לוקאס את הסווטשירט שלו והניח אותו על כתפיי.

הנהנתי, לא יכולתי להודות לו. הייתי קפואה לגמרי.

הוא שם את ידיו על כתפיי וחימם אותי מעט עד שנגיע לאוטו.

״עוד קצת,״ הוא הצביע על האוטו והבחין בכך שאני רועדת. הוא הרים אותי בעדינות לכיוון האוטו והעלה אותי למושב הקדמי.

״תודה,״ משכתי באפי. ״קר קצת.״

הוא התניע את האוטו והדליק מזגן על חום. היה אפשר להרגיש את האוויר החם על פניי הקפואות. ״ככה יותר טוב?״ הוא שאל והביט בי.

״כן, מושלם.״

הוא חייך לעברי והתחיל לנהוג לכיוון הבית.

כל הנסיעה היינו שקטים, יותר נכון, אני. הוא דיבר כמה שיותר בשביל להסיח את דעתי מהקור ואני רק חשבתי על הסיפור של אמי. שרודף אותי במחשבות.

״הגענו,״ הוא אמר ונכנס בשערי הבית.

״אני אמשיך מכאן,״ אמרתי ויצאתי מהאוטו. ״תודה.״