אסון אויבים {1}

פרק 25

אלוהים אדירים.

״ראיתי את אבא!״ מיהרתי לומר ולשנות נושא לפני שאמי תהרוג אותי.

אמי התנשפה בכבדות ודמעות עלו בעיניה. ״אל תשקרי לי. זה לא נושא לצחוק עליו!״ רטנה בשיא הרצינות.

״אמא, תראי את זה,״ הוצאתי את הטלפון מכיסי ומיהרתי להיכנס לתמונה מהחתונה.

אמי סירבה להסתכל. ״אני לא מאמינה לשטויות שלך גברת צעירה. תלמדי להודות בטעויות שלך, את שתית!״

״אני לא מבינה איפה הבעיה פה,״ משכתי בכתפי. ״את צריכה לקבל את זה שאני בת שש עשרה.״

היא נאחזה בכתפי. ״אני מתעניינת בך קיילי. אכפת לי מאוד מהחיים שלך, לפעמים זה לא נראה ככה אבל זה נכון. ואני אחליט אם תשתי או לא.״ היא הושיטה את ידה לכיוון הבקבוק.

השתיה היא התרופה הכי טובה מבחינתי. למרות שזאת רק הפעם השנייה שאני שותה, אני מרגישה מסופקת.

הנדתי בראשי. ״לא.״

היא התקרבה אליי עוד כמה צעדים. ״תביאי לי את זה.״ פקדה.

המשכתי לנטר את ראשי בסירוב.

״חבל שלא עשיתי הפלה, חתיכת כפוית טובה!״ רטנה אמי והפסיקה מיד. היה נראה שהתחרטה על המילים שיצאו לה מהפה.

הבטתי בה לכמה רגעים ופי נפער. ניסיתי לעכל את מה ששמעתי כרגע. לא ידעתי אם אוכל להמשיך להסתכל לה בעיניים אחרי המשפט הזה. לא נפגעתי, אבל רגש מסוים התעורר לחיים לאחר המשפט המיותר הזה.

היא נאנחה בכבדות. ״אלוהים,״ מלמלה לאחר רגעים ארוכים של שתיקה. ״אני מצטערת.״ היא עטפה את ידי בידה.

משכתי את ידי. ״תחסכי ממני.״ רטנתי ופתחתי בריצה.

שמעתי צעדים כבדים מתקרבים אליי מאחור, וכשסובבתי את פניי ראיתי את לוקאס עושה את דרכו לעברי. הנדתי לשלילה והגברתי את צעדיי. אך הוא השיג אותי, תפס בזרועותיי ומשך אותי הצידה בכוח והטיח אותי על הקיר הקרוב, ששהה ליד המסעדה שעבד בה.

הרמתי את עיניי בבהלה והבטתי בעיני הים המהפנטות שלו, אלה שחדרו לתוך נשמתי וקראו אותי ללא מאמץ. ניסיתי לנשום עמוק, אך זה נראה כמו משהו בלתי אפשרי. הנוכחות הצמודה שלו סגרה על פתחי האוויר שלי.

הוא עדיין ריתק אותי אל הקיר, אך שחרר יד אחת והתחיל ללטף את לחיי בעדינות. עיניו סרקו אותי בדאגה שנראתה אמיתית עד כאב.
״אני מעדיף שלא תתחמקי ממני, בבקשה.״ הוא אמר בטון נמוך ומלא צער. חזי עלה וירד בקצב מהיר. תפסתי את חולצתו ונאחזתי בה בחוזקה. ״אני פה בשבילך. תעשי לי מה שאת רוצה, תאגרפי אותי, תרביצי לי, תקללי אותי. רק בבקשה תשתפי אותי בכל מה שעובר עליך.״ הוא הצמיד את מצחו אל מצחי בתחינה.