אסון אויבים {1}

פרק 23

קיילי

״אלוהים,״ רטנתי. ״איך אפשר לעזוב הכל ולברוח?״ קימטתי מצח בבלבול.

לוקאס המסכן. אמא שלו עזבה אותו בגיל כל־כך צעיר שדמעות עלו בעיניי.

״אמא שלי לא הייתה אישה קלה,״ הסביר לוקאס. ״היא הייתה ההפך הגמור מזה.״

״מה זאת אומרת?״ הסקרנות החלה לזרום בדמי. ״חשבתי שלא הכרת אותה.״

״הכרתי. הספקתי לראות כמה היא קשה,״ שפתיו עברו באוזני הרכות. ״היא אפילו הזדיינה עם עוד גברים.״

פי נפתח כדי לדבר אבל סגרתי אותו. ושוב, ושוב.

״תגידי את זה.״ פקד לוקאס.

״מה,״

״תגידי את מה שיש לך להגיד. תפסיקי להכחיש את עצמך.״

״אני פשוט בהלם,״ הסברתי. ״איך אישה יכולה להיות רעה כל כך, כואב לי הלב.״ הנחתי יד על חזי.

״תספרי לי על זה,״ לוקאס הכניס את הכף לסיר וערבב. ״עד גיל שש הייתי צופה בזיונים שלה. תאמיני לי שזה לא היה נעים כל־כך.״

נאנחתי. ״היא פשוט מכשפה.״ קבעתי.

לוקאס הנהן קלות. ״ללא ספק,״ הבהיר.

״היית כל־כך קטן. אני, אני, כואב לי הלב לשמוע,״ אמרתי בקול שכמעט לא שמעו. ״מה איתה היום, אתה דיברת איתה?״

לוקאס נאנח. ״לעולם לא,״ רטן. ״לעולם לא אדבר עם המכשפה הזאת.״

הנהנתי. ״אתה יודע מה איתה היום?״

״אני לא בטוח. אבא שלי אמר לי בטלפון שמצאו אותה ללא רוח חיים, אבל אני, אני לא בטוח שהיא מתה.״ השיב לוקאס בקול שקט.

״אתה רוצה שהיא תמות?״ התעניינתי. רציתי לדעת כמה שיותר על המחשבות שלו.

״אני מאוד רוצה,״ השיב. ״אם היא תמות, אני כל כך אשמח. אני ארקוד לה על הקבר.״ אמר בניצחון.

״אתה תרקוד..״ שאלתי באיטיות. ״אתה תרקוד לה על הקבר?״

״כן, זה בדיוק מה שאעשה. אני אפילו אשכב איתך על הקבר.״ הוא אמר בעיניים רצחניות.

״אההה,״ סיננתי. ״מה הולך עם האוכל?״ מיהרתי להעביר נושא.

״נראה מצוין, לא?״ שאל. פסעתי עוד צעד אל הסיר. ״כן,״ הסכמתי.

לוקאס חייך. ״אני רוצה שתגנחי מרוב שיהיה לך טעים,״

גנחתי. ״אני יכולה לגנוח גם בלי לאכול,״

״תגנחי שוב,״ משך אותי אליו. ״ולא תוכלי ללכת על הרגליים.״

צחקתי בקול. ״אני אנסה.״