אסון אויבים {1}

פרק 11

״מה יש לך?״ היא שאלה בכעס. ״אתה לא רוצה אותי יותר?״

״את לא רוצה אותי אן.״ השבתי בעצבים. בחיי, יכולתי לרצוח אותה. ״את רוצה את הזין שלי, את הזיונים שלי, לא אותי!״

היא השתתקה בידיעה שזה נכון. ״לוקאס, זה לא ככה. באמ—״ קטעתי אותה בחוסר סבלנות. ״אן, שתקי כבר!״ הלכתי בלי לומר מילה נוספת.

״לוקאס!״ היא צעקה לי. ״תחזור!״

התרחקתי ממנה כמה שיותר באצבע משולשת ממושכת.

רטט הטלפון רעד בכיסי. הוצאתי אותו מהכיס והדלקתי כדי לסנן. למרבה המזל, זאת הייתה קיילי ולא אן.
הצמדתי את הטלפון לאוזן. ״הלו?״

״לוקאס, סליחה שאני מאחרת פשוט ניקול התארגנה שעה בערך.״
ידעתי שקראו לה ניק או ניקול. ״טוב,״ אמרתי בקול רגוע. כאילו עכשיו לא היה לי עימות עם אן. ״אני מחכה לך.״

היא ניתקה את הטלפון והכנסתי אותו לכיס. הסתובבתי ברחבי המסיבה והבחנתי בנערה מתאבקת עם מבוגר.

״תשחרר!״ היא צעקה לו.

״עוד לא.״ הוא אמר לה והמשיך להפשיט אותה. לא יכולתי לעמוד מהצד. רצתי לעברם ודחפתי אותו אחורה.

״אל תתערב!״ הוא צעק לי. ״אתה לא מכיר אותה, תשחרר!״
הוא הביא לי מכה אחר מכה.

״אם אין לך קשר אליה,״ הוא אמר. ״אל תתערב!״

הוא המשיך להרביץ לי פעם אחר פעם. לא הייתה לי ברירה. נישקתי את הבחורה ההיא במטרה שיחשוב שאנחנו ביחד ואני יכול להתלונן על כך. לא יודע איך ולמה, הוא עזב בסוף.

הנערה הייתה כמעט עירומה לגמרי.

״תודה,״ היא החזירה את בגדיה. ״הצלת אותי.״

״אין בעד מה,״ השבתי והתקדמתי לכיוון המסיבה. ״תשמרי על עצמך.״

היא חייכה אליי חיוך בעל שני חריצים גדולים. מחוסר נעימות עזבתי אותה, כי פאקינג נישקתי אותה. קיילי הולכת לכעוס עליי.
כאב ראש נוראי הכה בי, פחדתי שאקבל התקף חרדה.

נגיעה מאחור הרתיעה אותי. ״הנה אתה,״ אמר קול מוכר ועדין. ״קיילי, הוא פה!״ הסתובבתי וראיתי את קיילי לבושה בשמלה שחורה וחשופה. ״את נראת מדהים,״ אמרתי לה. ״ואת כל כך שלי״

היא חייכה וחיבקה אותי.

לא רציתי לספר לה על הנשיקה, רציתי לבלות את שאר חיי איתה. עד שהיא תיפרד ממני.

״תרקדי איתי?״ הושטתי לה יד והרמתי אותה מהכיסא שישבה בו.

״לא חושבת שאני בעניין,״ השיבה. ״אני בטוחה.״

״בואי תראי לי איך את מזיזה את עצמך,״ אמרתי. ״גברת.״

בדיוק שהתנגנה המוזיקה של הסולו, חברה שלה הגיעה ונדחפה אלינו. התקשרתי לליאם בתקווה שיענה ושהוא לא עסוק עם הבחורות שלו.