לוקאס - זמן קצר לפני כן
_______________
אני נופל על המיטה ופורש את רגליי. המחשבות על קיילי לא פוסקות, אני מחכה לשיחת טלפון ממנה יותר מחמש שעות. אני לא הולך להירדם בקרוב אם לא אשמע ממנה.
״בחייך לוקאס. לך לישון כבר, ואני אומר את זה בתור חבר טוב,״ אומר ליאם כשידו מונחת על משקוף הדלת. ״לפני שאני הולך, אני רוצה שתבטיח לי שלא תשתה אלכוהול מהשיגעון, לפעמים אני מרגיש אבא שלך.״
״אני לא אשתה כלום דביל. אתה מוזמן לצאת לי מהבית?״ אני נוהם כשהשמיכה עוטפת את פניי.
אני מעריך את ליאם, אבל לפעמים הוא קצת יותר מדי מחשיב את עצמו לתפקיד של מבוגר משועמם ולא זורם. לדוגמה, אבא שלי.
״רק אומר לוקאס. קרו מקרים שאיבדת את הראש שלך בגלל בחורות. אתה תמיד מדחיק את עצמך אחורה.״ אומר ליאם. ״תלמד להעריך אותי יותר. אדון חבר. אני פרס, והפרס הזה כרגע עומד לך בחדר.״
״קחו ממני את הפרס הזה,״ לגלגתי.
הוא נאנח. ״דביל. אני חושב שאלך לישון כבר, לעומתך לי יש שעות שינה ארוכות וטובות.״
הנהנתי באדישות. ״שינה נעימה,״ לעגתי. ״נתראה כבר.״
הוא הנהן קלות והמשיך אל הדלת. מיהרתי לזרוק על עצמי משהו ולצאת למועדון. אף פעם לא הקשבתי לדברי ליאם, תמיד עשיתי ההפך. וזה הוביל אותי להרבה בחיים.
קיילי עוד לא התקשרה, ואני מתתי מגעגוע. געגוע קשה, אני לא צוחק. המשכתי בהליכה מוזרה אל המכונית. ניטרתי את ראשי במטרה לבדוק אם ליאם לא הכין לי מלכודת מחוץ לבית. אני לא אהיה מופתע אם אמצא את עצמי בעוד שניות ספורות בתוך בור עמוק.
מועדונים בשבילי הם כמו אוויר לנשימה. אם אתה מפסיק ללכת אליהם אתה מאבד את עצמך. אבל קיילי הפכה לאוויר החדש שלי. אוויר שקשה לתפוס. בשביל אחרים, בשבילי האוויר הזה תמיד פנוי. אבל רק בשבילי.
החניתי את המכונית באמצע הרחוב ונתתי לעצמי להסתבך. לא היה לי אכפת מכלום, רק להגיע ולשתות בשביל ההרגעה. כי אם לא ארגע אאבד את עצמי.
לקחתי לעצמי בקבוק אלכוהול ונתתי לעצמי להיסחף לתוך גל שלם של השתכרות עצמית גבוהה. אחרי כמה שניות הרגשתי קליל, הרפיתי ולא הצלחתי לשלוט בעצמי. הרגשתי סחרחורות קשות שעוד שניה יכולתי לקבל התקף קל.
שמתי את ידיי בצידי הראש. הייתי מסוחרר עד כאב. אף פעם לא הרגשתי ככה שנסחפתי עם אלכוהול. תמיד היה מישהו לצידי, או יותר נכון מישהי. המישהי הזאת לא הופיעה לצידי בזמן הסחרחורות. איבדתי תקשורת עם הסביבה.
הרגשתי יד חמה ונעימה נוגעת בגבי. ״אתה בסדר?״ שאל קול יפיפיה שכמעט הזכיר לי את קולה של קיילי.
YOU ARE READING
אסון אויבים {1}
Lãng mạn״אני לא יכול לתאר במילים כמה אני אוהב אותך, נסיכה פרטית שלי.״ ~~ קיילי ~~ לא ציפיתי שאמצא את אהבתי הראשונה במקום הזה.. אמי רצתה חיים חדשים. אז לא נותרה לנו ברירה, אלא לגור אם ובת בדירה פרטית בעירייה קטנה בשיקגו. על היום הראשון זכיתי לקבלת פנים מר...
