אסון אויבים {1}

פרק 16

לוקאס
—————
הייתי מוכרח לדעת מה עובר על אבא שלי, הוא נשמע מוטרד בטלפון קודם, אז החלטתי להתקשר אליו שוב.

חייגתי שלוש פעמים לפחות. והבחור לא עונה לטלפון, לעזאזל.

בפעם הרביעית הוא ענה.

״אבא, אל תנתק. אני מוכרח שתספר לי מה קרה,״ מיהרתי לומר עוד לפני שהספיק לדבר.

״ילד, תרגיע. אני רוצה לספר לך אבל לא כרגע, כי אנחנו עוד לא בטוחים שזאת היא-״ פלט וקטע את עצמו.

״מי זאת היא?״ שאלתי בסקרנות והוא שתק. ״אבל, מי זאת היא?״

״אמא שלך, לוקאס. אמא שלך ללא רוח חיים, כמעט בטוחים שזאת היא, בבקשה אל תכע-״

ניתקתי לו בפרצוף. אבל הייתי מאושר, היא מתה. כל כך שמחתי לשמוע שהאישה שמיררה לנו את החיים מתה. למרות שזאת אמא שלי, לא הרגשתי רע אפילו לרגע לחשוב ככה.

צלצול הטלפון חזר פעם נוספת. ועוד פעם, ועוד פעם. עד שלבסוף עניתי.

״אבא, תשחרר אותי!״ נהמתי בעצבים.

״אני אבא שלך ולא ידעתי?״ שאל קול מוכר. ״אני לא חושבת,״

הורדתי את הטלפון למטה והבטתי על המסך המובהק. נסיכה פרטית שלי. ״אלוהים, לא התכוונתי קיילי, חשבתי שאת מישהו אחר,״

״הכל טוב, רק רציתי לעדכן שהכל בסדר איתי, ורציתי להתעדכן מה קורה איתך,״ אמרה.

״אני, אני בסדר גמור. מאוד נהנה מהשקט,״ המשכתי. ״ברור שלא, אני מתגעגע אליך,״

״אני מתה עלייך,״ אמרה. ״תגידי לו מה אמרת לנו עליו,״ צעקה מישהי ברקע שנשמעה שיכורה.

״מה אמרת עליי, קיילי?״ שאלתי בסקרנות רבה. ״אשמח לשמוע,״

״שיש לך גדול!״ צעקה הילדה השיכורה ברקע.

״אלוהים, שתקי כבר רוז,״ אמרה קיילי בקול רם. המוזיקה ברקע הרעישה יותר מדי. ״אני אחזור אלייך לוקאס, אוהבת אותך,״ היא ניתקה בלי לומר מילה נוספת.

לא אגיד שלא היה לי כיף להיות לבד, אבל תכננתי ללכת לישון עד שהיא תחזור. למרות שהשעה הייתה מוקדמת מדי.

לאחר חשיבה ארוכה, לקחתי את המפתחות של הרכב ויצאתי לדרך הביתה. במחשבה שניה, העדפתי לנסוע לליאם המזדיין הזה.

התקשרתי אליו וחיכיתי שיענה.

״הלו?״

״ליאם, שתי דקות אני אצלך,״ הודעתי.

״לעזאזל, אני לא בבית טיפש שכמותך, אני עם אבא שלי.״

״פאק, טוב נתראה,״ ניתקתי.

נסעתי אל הבית בסופו של דבר. איבדתי את עצמי. ההרגשה בלי קיילי הייתה נוראית. אבל נאלצתי להתמודד עם זה.