אסון אויבים {1}

פרק 18

קיילי
_____
לעזאזל. אם זה לא מספיק, עכשיו גם קיבלתי מכה חזקה בגב.

התיישבתי לצידי ניקול שצפתה באנה רוקדת עם תומס. ״ניקול, אני צריכה לדבר איתך,״ לחשתי לה באוזן. ״כאילו, עכשיו.״

״לא קיילי, אני לא יכולה לעזוב את החתונה של אמי. וגם את לא, אז תשבי בשקט ותחכי בסבלנות,״ אמרה ניקול בלחש. ״בבקשה.״

גלגלתי את עיניי והתיישבתי. שילבתי את זרועותיי הקצרות סביב המותן וכיווצתי את עיניי האדישות. ״אלוהים,״ מלמלתי.

״סוכריה עצבנית?״ שאל לוגן מהצד השני של השולחן. ״אשמח לדעת למה,״

״היא ביקשה בלי רעש לא?״ לעגתי. ״אז בלי רעש.״ נחתתי על הכיסא וגלגלתי עיניים. כמו ילדה בת שש אחרי שלקחו לה את הבובה האהובה עליה.

״אז בואי נלך למקום בלי רעש,״ הציע לוגן.

טוב, זה היה לוגן. אז לא חשדתי שהוא יעשה משהו לא לעניין.

הנהנתי וקמתי בתנופה זועמת. ״ניקול, אנחנו הולכים לרגע,״ לחשתי לה.

״תודה על העדכון,״ לעגה והמשיכה להביט באמה.

לוגן ואני התקדמנו לצידי הכביש ממול האולם. ״אז עכשיו תספרי לי מה קרה?״ שאל לוגן בחיוך קולח.

״אני חושבת שאבא שלי חיי, כלומר,״ מיהרתי להמשיך. ״אני יודעת שאבא שלי חיי. אבל הוא היה אמור להיות מת, בחיי, זה קצת מוזר אבל אם אסביר לך יותר טוב אתה תבין אותי.״

״אז תסבירי לי יותר טוב קיילי,״ התקרב אליי. ״אני מחכה,״

״באתי מאונס, אני לא אפרט לך יותר מדי. אבל מי שחשבתי שהוא אבא שלי מת לפני שנולדתי. אז לא הייתה לי ברירה אלא להחזיק תמונה אחת שלו אצלי בחדר חמש עשרה שנה.״ התנשפתי. ״ועכשיו, האיש שמתחתן עם אמא שלך הוא האיש הזה. האיש שהיה עם אמא שלי כמעט כל חייה, והיא חיה בשקר שהוא מת. והוא בכלל קיים, אם זה הוא. כלומר-״ נלחצתי.

״קיילי, הכל בסדר,״ לוגן מיהר להשתיק אותי עם יד על פי. ״אני חושב שהבנתי.״

הנהנתי שוב והסטתי את ראשי אחורה. ״מזל,״

״כן, מזל,״ הסכים איתי לוגן והתקרב אליי יותר מדי.

עפעפתי את ראשי אחורה. ״אני חושבת שכדאי שנחזור,״

לוגן הביט בי במבט זועם ומוזר. ״בסדר, תתקדמי אני כבר אבוא.״

הנהנתי והמשכתי אל ניקול, שהייתה לגמרי מהופנטת מאנה. חשבתי שהחתונה הזאת מבאסת אותה, אבל כרגע, היא מבאסת אותי. עד כדי כך שאני מסוגלת לקבל התקף.