אסון אויבים {1}

פרק 22

לא הצלחתי לישון. כל שריר בגוף שלי ננעל מרוב כאב. בכל פעם שעצמתי עיניים וניסיתי להירדם, הפציצו אותי בתמונה הזאת - לוגן אונס אותי ללא רחמים.

כאב לי.

התהפכתי בזעם על הצד וניסיתי לרוקן את ראשי מהמחשבות. אבל ללא הצלחה.

יצאתי מהחדר, הדלקתי את האור במסדרון וניגשתי אל הצד השני של הבית, למרות שלוקאס ביקש ממני לישון. הרגשתי מוכרחה ללכת אליו, הרגשתי אבודה - באחת בלילה.

״לוקאס?״ קראתי בלחש. ניגשתי אל הסלון בהליכה מוזרה וגופי ננעל שוב.

״אלוהים,״ אמר קול מוכר. הייתי מזהה אותו גם בלי לראות אותו.

״אמרתי לך לא לקום, אני אדאג לך.״ רטן לוקאס והרים אותי בעדינות.

עפעפתי לעברו. ״למה שתדאג לי?״ הוא נשאר פה כבר כמעט יומיים בגללי.

לוקאס נאנח. ״אני דואג לאישה שלי, זה רע?״

״לא,״ לחשתי ודשדשתי. ״בכלל לא.״

לוקאס הניח אותי על המיטה וניגש אל הסלון.

ידי עטפה את ידו. ״אל תלך,״ ייבבתי. ״בבקשה.״

לוקאס סובב את ראשו בעדינות. ״אני מפחד,״ אמר לוקאס.

״ממה?״ לחשתי.

לוקאס נאנח. ״שתתרחקי ממני,״ אמר. ״אני מפחד שאתקרב אליך ותתרחקי ממני בגלל המקרה שעברת, אני לא רוצה שתתרחקי ממני קיילי. אני מעדיף לתת לך זמן לנוח.״

״אני לעולם לא אתרחק ממך,״ לחשתי. ״לא משנה מה יקרה, אני תמיד אסמוך על הגבר שלי.״

היה נראה שלוקאס מופתע. ״הגבר שלך?״ פיו נפער.

הנהנתי באיטיות. ״הגבר שלי.״

לוקאס שכב לידי וחיבק אותי בעדינות. לא אשקר שזה די הרעיד אותי. אבל אהבתי את המגע החם שלו, ידעתי שהוא באמת בא מהלב.

לא הייתי סטוץ בשבילו, לא הרגשתי סטוץ בשבילו. הוא אהב אותי. לא את הגוף שלי. ידעתי את זה לבד, גם בלי שהוא יגיד לי את זה. ידעתי שהוא יהיה שם בשבילי גם עד אחרי הנצח. ידעתי את זה.

                                 *

לגמתי מהשוקו החם שהונח על השיש. אכלתי עוגת שוקולד חמה שלוקאס הכין לי.

כפית אחר כפית.

״ממ..״ גנחתי מרוב שבלוטות הטעם שלי אהבו את זה.

״טעים לך?״ שאל לוקאס.

הנהנתי בהסכמה. ״מאוד.״

״יופי, זאת רק המנה הראשונה.״ לוקאס המשיך לשים תבלינים בסיר. ״אני שונא לבשל. אבל בשבילך אני אהיה שף.״

״אני בטוחה,״ שפתיי התקרבו ללחיו הרכים.

לוקאס חייך קלות והמשיך לערבב את הבשר.