אסון אויבים {1}

פרק 31

קיילי

ריח המריחואנה חדר לאפי מחדר המדרגות. אמי מעולם לא לקחה סמים, אז לא עלה בדעתי שזאת היא. ירדתי במדרגות, וחיפשתי אחר הריח החזק והחודרני של הסם הזה.

״משוגע.״ רטנתי לעבר טיאגו, שהיה באמצע המדרגות עם החומר הדוחה הזה. כולו מסוחרר, מנסה למצוא את הדרך לגיהנום. ״אם אתה רוצה להרוס לעצמך את החיים, לא אצלי בבית.״ שוב רטנתי באותו טון כעוס. למה כל האידיוטים נמצאים אצלי בבית?

״את כזאת יפה בל. בואי אליי.״ הוא השיב, וידעתי שהוא לגמרי מסומם.

בל. כנראה החברה שלו, אני חושבת שראיתי אותה לפני כמה ימים אצלי בבית. שותה קפה עם אמא שלי ומקשקשת איתה על ענייני נשים, דוחה.

זקפתי גבה, ופתחתי בצחוק מתגלגל. ״אתה כזה דביל. תיפטר מהחומר הזה, ואל תעז לקרוא לי ככה. במיוחד כשאתה תחת השפעה.״ אמרתי בעודי צוחקת ללא הפסקה. ״אה, ואני לא בל!״

פי נפער כשראיתי אותו מחטט במכנסיו ומתלבט אם להוציא את החבר הקטן שלו. אל תעשה את זה..

הוא עשה את זה.

״בואי תשבי על הזין שלי, בל!״ הוא אמר שבמקביל משפשף את הזין שלו. אני ממש לא צריכה לראות אותו עושה את זה, אלוהים.

״תכניס אותו למקום. טיאגו. אני לא בל!״ השבתי. עלה לי הרפלקס הקאה כשראיתי אותו מחזיק את הזין ומתקרב אליי.

פסעתי כמה צעדים לאחור, מבלי לומר מילה. אני אתעלם מזה שהוא מנסה לגרום לי לשבת לו על הזין.

הוא המשיך להתקרב, ידו הימנית מנסה לאחוז בי וידו השמאלית משפשפת את הזין בעונג רב. אבל אני מתרחקת, והוא מצמצם את המרחק בנינו. ושוב.

כבר ספרתי, שלושים צעדים פחות או יותר. אה, ועוד שני צעדים עכשיו. כבר הגענו לקצה המדרגה, אין כבר לאן לברוח. ״תתאפס על עצמך, דביל! אני פאקינג לא בל!״

הוא עצר לרגע והתרחק במהירות. תודה לאל. ״את לא בל.״ הוא אמר, הניח יד על המצח והניד בראשו.

״בוקר טוב. עכשיו שמת לב?״ אמרתי בגיחוך ובחנתי את גופו. ״תחזיר את החבר הקטן שלך למקום, אני מבקשת.״

״תשכחי ממה שקרה כאן. בבקשה.״ אמר טיאגו בקול מבוהל שבמקביל הוא ממהר להחזיר את הזין לג׳ינס. ככה זה כשאתה לוקח סמים. אידיוט. ״אני לא צריך שזה יגיע לבל.״

הנהנתי. ברור שלא אספר לאף אחד, אני לגמרי לא צריכה עוד בעיות על הראש. בעיקר לא שמועות עליי ועל טיאגו שלבסוף יגיעו לאוזניה של אמי.