אסון אויבים {1}

פרק 30

לוקאס

הופתעתי לראות את קיילי יושבת במסדרון ומבריזה מהשיעור. היא אף פעם לא הבריזה, זה סימן שעובר עליה משהו.

״שיעור חופשי?״ שאלתי אותה שבמקביל אני מסתכל על השיער הבריא שלה. היא אפילו לא הסתובבה אליי, רק הנהנה.

״ולך, לוקאס, שיעור חופשי?״ שאלה בטון כעוס. לא הייתי צריך להסתכל על פניה כדי לראות שהיא עצבנית יתר על המידה.

כבר חמישה ימים לא ראיתי אותה. ליאם הציע לי לתת לה זמן, וזה בדיוק מה שעשיתי. אבל כנראה שעכשיו היא עוד יותר כועסת עליי. ליאם המזדיין.

״תראי, קיילי, אני-״ באתי לומר, אבל קול גברי קטע אותי.

״קיילי, מחכים לך. את באה?״ הסתובבתי לראות מי זה. כמובן, מזדיין מכיתה ט׳. חבר של קייטי. דילן הזה. הוא הצטרף לא מזמן אלינו, זאת אומרת, לקייטי. אני גם לא בדיוק מכיר אותו, אני רק יודע שאני צריך להיות נחמד לחברים של קייטי. וזה בדיוק מה שאעשה, אחרי שאקרע לו את הצורה.

״מי אתה בדיוק?״ שאלתי, למרות שידעתי בדיוק מי הוא. ילד סוטה וחרמן. לפי דברי קייטי כמובן.

״חבר של קייטי. אני חושב שאתה אמור לדעת את זה, לא?״ הוא שאל באותו טון דיבור, והיה נראה שהוא מתגרה בי. מזדיין.

תפסתי בחולצתו והצמדתי אותו לקיר בפשטות. ״אל תתקרב לקיילי, חתיכת סוטה. אני יודע בדיוק מה עובר לך בראש.״

הוא תפס בזרועותיי וניסה להעיף אותי ממנו. לא כל־כך מהר. בפתאומיות, יד אחרת שיחררה אותי ממנו וגרמה לשנינו לעוף לרצפה הקשוחה. ״מה עובר עליך?״ רטנה קיילי וזקפה ראש לעברי. ״אתה מוזר לאחרונה. אני מצטערת, לוקאס, אני חושבת שסיימנו פה.״

היא צודקת. אני מוזר לאחרונה. הפעם את הקשר הזה אי אפשר לפרום. לא השבתי כלום, נשארתי עם אותו מבט זועם והתאפקתי לא להתפרץ. ידעתי שהפעם שום דבר לא יגרום לה לסלוח לי. הייתי צריך לספר לה, ולא לעשות מזה סתם סיבוך שלא ייפתר עכשיו. מאוחר מדי..

*

את השבועיים האחרונים ביליתי לבד בחדרי. מאז הפגישה האחרונה שלי עם קיילי, לפני שבועיים, היא עוד לא יצרה קשר. וכך גם ההפך. אם הייתי מנסה ליצור איתה קשר היא לעולם לא הייתה מסכימה. לבלות איתה כמה חודשים היה מדהים בעיניי. אלה היו החודשים שבהם העיניים שלי זהרו יתר על המידה.

״אתה לא מתכוון ללכת גם היום?״ פרץ אבי לחדר, שוב בלי לדפוק. ״לוקאס, אתה לא יכול להמשיך ככה.״ הוא התיישב על המיטה באנחה כבדה.

״הלימודים הם הדבר האחרון שמעניין אותי כרגע. יש לי מספיק בעיות לפתור, ואני לא מצפה ממך שתבין את זה.״ אמרתי במלוא הכנות. אבי לא אחד שמבין אותי, הוא יכול להיות גם ממש חסר סבלנות לפעמים. זה לא התחום שלו, נגיד ככה.