I found him on Instagram

פרק 10 - אמאלה?

"הנה סוזן." דילן ממלמל ומתחיל להתקדם אליה.

היא מבחינה בנו ומתחילה לרוץ לעברו של דילן. כשהיא מגיעה, היא מחבקת אותו חיבוק ענק.

"דילן!" היא צווחת בהתרגשות, ואז נועצת בי מבט. "מה את עושה פה?" היא שואלת.

"אני ודילן הברזנו מבית־הספר והלכנו לפיצרייה עם החברים שלו..." אני אומרת, מרוצה מאוד. דילן מהנהן מהצד, ואני מרגישה דבר אחד – ניצחון.

"ולא קראתם לי? דילן, זה לא נחמד מצדך." סוזן מניחה יד על המותן ומנידה בראשה בחוסר אמון. היא מתפוצצת מקנאה, בזה יהיה ניתן להבחין ממרחקים.

"דווקא תכננתי ללכת עכשיו לחדר־כושר. את מתאמנת?" דילן פונה אל סוזן.

"כן, בטח." היא משקרת. כמובן שסוזן לא מתאמנת – היא הדבר הכי עצלן שהכרתי.

אני מזעיפה פנים. "ומה איתי?"

"את מתאמנת, אנדריאה?" דילן זוקף גבה. "זה לא נראה ככה, שחיפית שכמותך." הוא מתגרה בי.

"אז, סוזן, את באה?" הוא שואל אותה בשנית.

"כן, ברור. רק אפשר לעבור אצלי בבית?" היא שואלת בלחש.

לא, אני לא אתן לזה לקרות. אני יודעת שביליתי עם דילן חצי יום, אבל משום־מה, אני לא מסוגלת לחשוב על כך שסוזן ודילן יבלו ביחד, בלעדיי. זה גורם לי להרגיש רע, ולכן אני מחליטה – או שהם לא ילכו לחדר־כושר בלעדיי, או שהם לא ילכו לחדר־כושר בכלל.

"סוזן," אני פונה אליה. "ממתי את מתאמנת בכלל?"

"מתמיד," סוזן מכווצת את גבותיה בבלבול מזוייף. סדנת לימודי משחק – את בהחלט השתלמת.

"את לא," אני ניצבת מולה ומשלבת את ידיי.

"אני כן." היא מתעקשת. "מה, שכחת?" היא מגלגלת את עיניה, "איזו טיפשונת."

"אני הולכת להתאמן בכל שבוע." סוזן ממשיכה לשקר.

"להתאמן אולי באכילת ממתקים!" אני מתפרצת.

דילן מסתכל עליי. "למה שהיא תשקר לך? אם היא אומרת שהיא מתאמנת כל שבוע, אז היא מתאמנת כל שבוע." הוא נאנח. "עכשיו תהיו בשקט, וסוזן, בואי." הוא מושך בידה של סוזן והם פונים לכיוון אחר.

אני עומדת שם, מושפלת לחלוטין, כמעט פורצת בבכי־מר. למה דילן מתנהג בתמימות מוחלטת? למה הוא לא מאמין לי? ולמה הם בכלל לא הציעו לי לבוא איתם?

זה לא הוגן.

אני צריכה לגרום להם להפסיק ללכת.

"רגע, סוזן!" אני צועקת.

הם מסתובבים אליי.

"את זוכרת שסיפרת לי שאת צריכה לחדש את המנוי שלך? את לא יכולה להכנס לחדר־כושר בלעדיו." אם כבר שקרים – אז שקרים עד הסוף.