I found him on Instagram

פרק 32- השפיות שבתוך הטירוף.

בגלל שאני רואה שבזמן האחרון הרף של התגובות עולה, אני מעלה את הפרקים מוקדם יותר. אני מקווה שתמשיכו ככה, זה ממש מעלה לי את המצב רוח. תהנו :)
_______________

אני עומדת מולו ושותקת. בגלל באק? על מה הוא מדבר? באק הוא זה שאמר לו לעשות את זה? איך באק קשור לפרידה הזו בכלל?

"ביי." קולו של דילן נשמע, אני מסתכלת עליו ומנגבת את הדמעות האחרונות. הוא עוזב ואני נותרת במקומי. כשהשעתיים הנוספות מסתיימות, סוזן מחזירה אותי חזרה הביתה. היא מלווה אותי כל הדרך חזרה ומנסה לעזור למצבי, מה שלא ייקרה, לא בקרוב לפחות. היא שואלת אם אני רוצה שהיא תהיה אצלי היום, אבל אני כבר קבעתי עם אלכס. סוזן עוזבת אותי כשאנחנו מגיעות אל דלת ביתי.

אני נכנסת והולכת במהירות אל הספה, צונחת עליה. אני מבחינה בהודעה בה אלכס כתב לי שהוא יגיע עוד מעט.

"רק תביא איתך בבקשה גלידה. המון גלידה." אני כותבת לו בחזרה.

"אז ייקח לי יותר זמן להגיע" הוא עונה. אני מסכימה לחכות את כל הזמן שיידרש אם בסוף הוא יחזור עם קופסאת גלידה. אני מתהפכת על בטני ונועצת את ראשי בין הכריות על הספה. אני נותנת לדמעות לזלוג, שוב. כך אני עושה במשך עשר דקות. שוכבת ובוכה, בדממה של הבית. אחרי חצי שעה, אלכס מגיע. הוא דופק בדלת ואני קמה לפתוח. הדמעות כבר הספיקו להתייבש אבל אפשר לזהות בקלות שבכיתי. פניי אדומות ועיניי נפוחות וצורבות. אני נראית נוראי, כל השיער שלי הוא בלאגן אחד סבוך וגדול. כשאני פותחת את הדלת אני רואה את אלכס מולי, לבוש בט-שרט רגילה וג׳ינס שמעניקים לו מראה טוב למרות שהם לא השקעה כלשהי. בידו האחת יש שקית שקופה ובתוכה מלא קופסאות גלידה.

אני מרגישה שאלכס הוא השפיות שבתוך כל הטירוף הזה. הוא מעניק לי איזשהי שלווה רגעית כשאני רואה אותו, עומד מולי עם השקית השקופה והמהוללת. אני מסמנת לו להכנס וכך הוא עושה. אנחנו מתקדמים אל הספות, שאני מניחה שהן יהיו המקום הקבוע שלי להיום. לאחר מכן אנחנו מתיישבים אחד ליד השנייה. "אז, מה הקטע?" הוא שואל ישר.

"מה?" בקושי ניתן לשמוע את הקול החלש שלי. אני מתאמצת לחייך אליו. אלכס לא בא כדי להיות עם ילדה דכאונית ומעצבנת. אני לא רוצה לאכזב אותו ולגרום לו להצטער שהוא בא. "נו אנדריאה. ספרי לי מה הקטע. למה את ככה?" הוא חוזר על עצמו שוב.