אני יודעת שהפרק הזה ואולי גם כמה פרקים לפני היו די "רגילים" ולא התרחש בהם יותר מדי, אבל החל מהפרקים הבאים זה כבר לא יהיה ככה, ואני מבטיחה שיהיה יותר מעניין! במיוחד כי אנחנו מתקרבים לסוף!
אז פרק חדש, ותהנו! :)
__________
אני ודילן ממשיכים ללכת ברחובות השוממים. לא עניתי לו. הקטע הזה מוזר מדיי. באק מנסה להסתיר את החברות הזו, ודילן לא. בהמשך ההליכה אנחנו מתקשים למצוא נושאי שיחה לדבר עליהם. רוב הזמן אנחנו בשקט. אנחנו מחליטים להכנס לתוך קניון. אנחנו קונים יוגורט ואוכלים, בזמן שאני משמיעה לדילן מוזיקה שאני אוהבת לשמוע מתוך הפלייליסט שלי. ככה אנחנו מעבירים את היום.
כשאנחנו מסיימים אנחנו נפרדים ואני הולכת אל מקדנולדס. אני רואה שרק טרסה נמצאת שם והיא שוטפת את הכלים. "אלכס לא הגיע היום." היא אומרת כשאני נעמדת במקומי, "הוא חולה." אני מסתכלת עליה, "חולה?" אני מרימה גבה, "ואיך את יודעת את זה?" אני שואלת. כשהיא מסיימת לשטוף את הצלחת האחרונה היא הולכת לעברי, "הוא אמר את זה לג׳פרי." היא אומרת.
אני מחליטה ללכת אליו אחרי המשמרת. לבדוק את שלומו. זה יכול להיות נחמד.
כשאנחנו מסיימות את המשמרת אני הולכת ברגל אל אלכס. קר מאוד בחוץ, וגם ג׳פרי הציע להחזיר אותי הביתה, אבל סירבתי בנימוס. אני לא רוצה להטריח אותו באמצע העבודה. חוץ מזה שאני לא מרגישה בנוח לנסוע עם הבוס שלי. על מה נדבר, לדוגמא?
אני מגיעה אל הבית של אלכס יחסית מהר למה שציפיתי. כשאני דופקת בדלת אני מרגישה גל של התרגשות. מעניין איך הוא יגיב כשישמע שהגעתי. כשאני מבינה שאלכס הוא זה שפותח לי את הדלת אני מוכת פחד ובלבול. הכנתי את עצמי להורים שלו. למשפט הסבר לגבי מה אני עושה פה. אבל מה עושים עכשיו כשאלכס עומד מולי, עטוף בשמיכת צמר, פניו אדומות ושיערו פרוע. בהחלט מראה של חולים, רק שעליו המראה מתלבש יותר מדי טוב.
"אנדריאה?" עכשיו גם הוא נראה מבולבל. "אני באתי לראות מה שלומך" אני אומרת במהירות לאחר שאני מתעשטת על עצמי. "אה- אמ.. אני.. אם הייתי יודע שאת אמורה להגיע אז הייתי אומר לך.. תקשיבי, יש לי עוד מעט מפגש עם החברים של ההורים, ואני די צריך להתכונן.." הוא מוריד את ידו שהייתה מושענת על המשקוף והולך צעד אחורה. הוא מפנה לי את המקום לעבור, אבל אני לא בטוחה מה אני אמורה לעשות עכשיו. זו אשמתי שבאתי בלי להודיע לו. "אז אני אלך." אני מגחכת ובאה לסגור את הדלת אחריי אבל הוא ממהר לפתוח את הקטע שהספקתי לסגור, "חכי, לא אמרתי שתלכי. אולי את רוצה להשאר? לא יודע, תבחרי את הבגדים שלי או משהו. את יודעת שאני גרוע בזה." הוא אומר רק שהמשפט הזה מלווה בשיעולים רבים. אני צוחקת ומסכימה. כשאנחנו נכנסים לחדר שלו אני ישר לוקחת את העמדה שלי ליד הארון. אני פותחת אותו ובוחנת את כל הבגדים.
YOU ARE READING
I found him on Instagram
Teen Fictionהכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור ג...
