"אני וטרסה בריבים רציניים עכשיו." קולו של דילן חזק וברור.
אני מבינה שטרסה היא האחראית לריבים הללו. אני מבינה שטרסה באמת מנסה להפרד מדילן. ההרגשה שכל זה בגללי היא נוראית. טוב, אולי לא רק בגללי. הרי גם דילן לקח בזה חלק. חלק גדול. בנשיקה, בבילויים, בשיחות, ובסופו של דבר, בקשר. אבל זה לא מונע ממני להרגיש גרוע.
אני קמה מהמיטה. כשאני קמה לתנוחת ישיבה, אני מיד נתקפת סחרחורת. אני מתחילה לזוז, ללכת מצד לצד, מרגישה עכשיו עוד יותר נורא. התחושה שלקחת למישהו משהו ללא כוונה. התחושה שהרסת משהו. התחושה ששני הצדדים סובלים רק בגללך; כל זה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, וככל שאני מזכירה לעצמי כמה המצב רע עכשיו, הסחרחורת רק גוברת.
התחושה שאת אוהבת מישהו אבל שום דבר לא באמת עובד.
העמידה שלי כבר מזמן לא יציבה, ואני מאבדת שליטה ונופלת כלפי מטה. אני יושבת על הרצפה, רוכנת קדימה. אני שומעת במעומעם את דלת חדרו של באק נפתחת, ואת הצעדים החזקים על מרצפות המסדרון. באק ודילן רצים לכיווני.
באק מגחך. "נו, באמת. בשביל זה הכרחת אותי לבוא לפה? הילדה בסך הכל איבדה שיווי משקל."
אני מרימה את מבטי ושולחת מבט נוזף. אני מתאמצת לקום, אבל רואה שזה לא עובד, כי ככל שאני מנסה יותר כך אני מרגישה את כאבי התופת בראשי גוברים.
"אתה יכול לחזור, באק." דילן נותן לבאק דחיפה קלה לכיוון הדלת, ומשם הוא יוצא. לאחר שדילן סוגר אחריו, הוא מתכופף לעברי.
"את בסדר?" הוא מושיט לי יד. אני נאחזת בו בכדי לקום. בסופו של דבר הוא משמש לי למשענת כשאנחנו עומדים.
"אני בסדר. בסך הכל כואב לי קצת הראש." אני ממלמלת, מניחה את כף היד שלי על המצח.
"חשבת יותר מדי?" הוא מגחך בחיבה. למרות שדבריו נאמרים בציניות מוחלטת, הם האמת. אני רק מנענעת בראשי, וכשהוא משחרר את אחיזתו אני מתכופפת לעבר המיטה. אני מניחה את שתי כפות ידיי על המזרון ומשליכה את עצמי עליו.
"אתה יכול ללכת, דילן. באמת." אני מתמקמת על המיטה ומשלבת את רגליי זו בזו. "אני אסתדר." אני ממלמלת, מביטה בעיניו הירוקות. הן מהפנטות. מהפנטות וכה יפות. אבל קשה לי להסתכל על דילן ולחשוב על השיחה עם טרסה בו-זמנית.
בסופו של דבר, לאחר התעקשויות רבות, אני מעיפה אותו מחדרי. אני יודעת שדילן בסך הכל רוצה לעזור לנערה מתוסבכת שכמותי, אבל ההתעקשויות שלו מרגישות לי מוזר. לא טבעיות. כאלה שעושים מתוך חובה ולא מתוך רצון.
לאחר שדילן יוצא אני מנסה להרדם. יותר נכון, מתעקשת להרדם. המחשבות מונעות ממני לבצע את הפעולה הפשוטה הזו, אך בסוף זה קורה מבלי שאני שמה לב.
YOU ARE READING
I found him on Instagram
Teen Fictionהכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור ג...
