I found him on Instagram

פרק 30- שמועות...

פרק קודם היו 5 תגובות. זה ממש מבאס אותי! נקווה ליותר הפרק.

תהנו :)
____________
אני מתעוררת בבוקר בתחושה אחת חדה. היום אני הולכת לפגוש את סוזן כשאני כבר יודעת הכל. אני כבר הבנתי שאני בעצם מקור הפרידה שלה ושל באק. אמנם סוזן לא יודעת את זה. היא בטוחה שתמיד הייתי לצידה, היא חושבת שכל מה שאמרתי לה היו דברי אמת למרות שהם היו השקר המוחלט. היא לא יודעת. היא לא יודעת ששיקרתי לה כדי לההפיל על הקשר הזה. היא גם לא יודעת שבאק בכלל לא רצה להתנשק עם ג׳ואי. שזה נגרם בלי שליטתו.

אני קמה מהמיטה, ולאחר שאני מתארגנת אני יושבת על הדלפק ומחכה לסוזן. כשאני מחכה אני מסתכלת לכיוונו של באק. גם לו הזקתי רבות. אני נזכרת בשיחת התנצלות שלו. אני נזכרת בזה שהוא אמר לי ששנינו טעינו, ועכשיו אני מבינה. "אממ, באק?" אני לוחשת, הטון שלי לא בטוח, אבל אני חייבת לעשות את זה. זה הדבר הפשוט ביותר שאני יוכל לעשות כדי לתקן את המצב. "אני סולחת. ואני מבקשת שתסלח לי, אני..." אני כמעט ולוחשת, אבל הדפיקות בדלת קוטעות אותי. אני מזנקת מהכיסא ופותחת את הדלת, לפני שאני וסוזן יוצאת באק קורא לעברי, וכשאני מסתכלת הוא פשוט מחייך.

"מה הוא רצה?" סוזן שואלת בדרכינו. "כלום, זה היה בהקשר של השיחה שהייתה בנינו על מעשים טיפשיים שאנשים עושים." אני ממלמלת. אחרי זה אנחנו מגיעות לבית ספר. כמה שלא התגעגעתי למקום הזה. אני נשבעת שהוא המקום היחידי שאנשים לא לומדים בו. טוב, אולי לפחות רק אצלנו. אפשר לראות שכולם עדיין לא החליפו את הנושא של באק ודילן- הריב. כולם עוד מדברים על זה כאילו אלו חדשות טריות, מה שמפליא אותי כי בדרך כלל לכל רכילות הייתי מקציבה אולי יום. אני שומעת ילדים מתלחששים לגבי זה שהולך להיות היום פיצוץ בין שניהם. שהיום הם הולכים "להפגש" ו"לסדר את העניינים". אני ישר מבינה שאלו מהרכילויות האלה שהם סתם שקר ענק שמישהו המציא כדי לקבל קצת תשומת לב. כי 1. אם אני לא שמעתי על שום מפגש כנראה שזו סתם שמועה, ו-2. מאיפה הם בכלל יודעים את זה?

"אז זה נכון? באק אמר לך על זה משהו?" סוזן שואלת אותי בהפסקת ארוחת הצהריים. אנחנו יושבות בקפיטריה, מוקפות בילדים רכלנים. "באמת סוזן." אני מגלגלת את עיניי רק על כך שהיא שאלה אותי את זה. "זו סתם שמועה. אני לא שמעתי על זה כלום. אבל אם כבר, למה את חושבת שבאק יספר לי משהו?" אני צוחקת, "בטח דילן היה מודיע לי על התרחשות כזו, אבל הוא לא, אז זו סתם חרטא שאיזה ילד משועמם החליט להמציא." אני נועצת את המזלג שלי בתוך הגוש הצהבהב שמונח על המגש שלי.

את שאר היום אני משקיעה באמת בללמוד, למרות שזה קשה בבית ספר הזה כשאתה מוקף בילדים פטפטניים שכל מה שחשוב להם זה מה יהיה היום בין השניים המרוכלים. אני מרגישה שבאלי כבר להקיא מרוב שאני שומעת את השמות האלה "באק ודילן" שוב ושוב במהלך היום הזה. עזבו את זה שהחוצפה עברה את הגבול כבר כשקבוצת ילדים ביקשה ממני לצלם את האירוע כי הוא מתרחש בבית שלי. עוד סיבה למה לא להאמין לטירוף שמתרחש פה. בבית שלי? דילן על בטוח היה מודיע לי.