אלכס נועץ מבט חד וממושך בטרסה, בעוד היא עומדת בפתח החדר ובוחנת את המקום. לרגע אני מבחינה במבט נגעל, אבל אז היא מתיישרת ומחייכת חיוך רחב לעברינו.
מיד מתברר לי שזה לא לעברינו, אלא לעבר אלכס. "היי, אתם עובדים פה?" היא שואלת, אבל מסתכלת אך ורק על אלכס. היא לא מעזה להסיט את מבטה לכיווני.
"כ-כן." אלכס מזדקף ומכחכח בגרונו. "את צריכה משהו?" הוא שואל ומתקדם כמה צעדים קדימה לעברה של טרסה. אני נשארת במקומי. אני תוהה האם לספר לאלכס שזו – טרסה העומדת לפנינו – החברה של דילן, או, בכלל, על הנשיקה עם דילן. אבל, בסופו של דבר, אני מחליטה פשוט לשתוק.
"אני פשוט רוצה... אה, אתם צריכים עוד עובדים?" היא שואלת בשקט וממשיכה להביט בעיניו של אלכס. הם לא מזיזים את מבטיהם אחד מהשני.
"האמת היא שג׳פרי, המנהל שלנו, מחפש עובדים. את יכולה לדבר איתו, הוא במשרד שלו." אלכס עונה.
הלב שלי צונח.
אני לא רוצה לעבוד עם טרסה. אני לא רוצה לעבוד עם משהי בידיעה שנישקתי את החבר שלה. אני לא רוצה לעבוד עם בחורה שמתעבת אותי.
"אתה תוכל ללוות אותי?" טרסה שואלת. אני צריכה לגלות מה היא מנסה לעשות. אני יודעת שזה נשמע לא הגיוני – אבל זה בהחלט מרגיש כמו פלירטוט.
"בטח. אז, אנדריאה, את תחכי פה?" אלכס שואל.
אני מתעצבנת ומנענעת בראשי. "אני אלך ברגל."
"את בטוחה?" אלכס מחזיר את מבטו אליי, לאחר שהיה שקוע בטרסה.
אני מהנהנת ודוחפת את דלתות המקדונלדס.
אני הולכת ברגל, מקווה שבאק ישן וככה לא תהיה לו הזדמנות להציק לי כל עוד הוא ער.
אני במצב כל כך נואש, וכבר אין לי בעיה לשחק יום שלם בפאזל של מאה חלקים עם ג׳ק.
כשאני נכנסת אני מבינה שהפנטזיה שלי לא תתגשם, כי לבאק יש מבט מרוצה על הפנים ברגע שרגלי דורכת בבית. להורים שלי, לעומתו, יש מבט זועף. הם מדברים אחד עם השנייה בלחש, וכשאני מתקרבת הם מיד מפסיקים ומתמקדים בי.
"דיברנו עם המורה שלך. שמענו שקרה משהו היום בשיעור ספרות." אבא שלי פותח בשיחה. אני נשענת על הדלת, נותנת לשיחה הזו לסחוף אותי.
"כן, את בטח יודעת מזה. כמובן." אמא שלי משלימה את אבי. היא מסתכלת עליי מבלי להסיט את עיניה, וזה קצת מפחיד אותי. "את הברזת מהשיעור, אנדריאה?"
"היא הבריזה." באק ממהר להגיד. "אני במקרה איתה בשיעור, והתפלאתי מאוד לגלות שאנדריאה היא בעצם לא התלמידה המחונכת שחשבתי שתהיה. כנראה שהיא השתנתה קצת מאז הפעם האחרונה שהתראינו."
אני נושמת נשימה עמוקה ומהנהנת. אין לי כוונה לשקר. אני באמת הברזתי.
"את יודעת מה זה אומר, נכון? את לא רוצה להתקבל לאוניברסיטה מצליחה? לאן את חושבת שהחיים ייקחו אותך בקצב הזה? אני מקווה שאת מבינה שאת הולכת בדרך ישירה למקומות נורא לא טובים." אבא שלי אומר.
YOU ARE READING
I found him on Instagram
Teen Fictionהכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור ג...
