I found him on Instagram

פרק 28- מקור לבעיות.

קודם כל, סליחה שלקח לי זמן להעלות את הפרק, היה לפלאפון שלי קצת בעיות. והנה הפרק החדש , תהנו! :)
__________________

"כמה בלאגן!" אני שומעת מבעד לשמיכה שמכסה אותי מכף רגל ועד ראש. אני מרימה אותה מעליי, ומסתכלת לכיוונה של אמא שלי שנראית בהלם ממה שהסלון חווה הלילה. כריות זרוקות לכל עבר, השטיח זרוק בצד החדר, הוילונות שעל החלונות לא סגורים (אמא שלי לגמרי שונאת את זה) והטלוויזיה פתוחה. "תגיד לי, אתה שמת לב לזה כשנכנסנו הביתה? כי אני לא." אמא שלי פונה אל אבי. "היה חשוך לגמרי, לא יכלתי לראות כלום." הוא עונה בזמן שהוא סוגר את הכפתורים שבחולצתו. "אלוהים! כל כך הרבה בלאגן! ותראה, הם צריכים לקום. נו, אנדריאה! ג׳ק! באק!" אמא שלי ממשיכה לצעוק.

"אני ער!" באק יורד במורד המדרגות בקצב מהיר. הוא מתיישב על הספה מאחורינו ומתנשף. "אפשר משהו לאכול? אני מת מרעב."

"אנחנו ממהרים באק, תכין לעצמך." אמא שלי אומרת, "אנדריאה! ג׳ק! נו! הם חייבים לקום כבר!" אני שומעת את העקבים על הרצפה כשאמא שלי הולכת לכיוונינו. עכשיו היא מרימה את השמיכה מעל ג׳ק ועליי היא טופחת. "אני כבר ערה" אני נוזפת בה. אני קמה מהמזרון ומעבירה מבט קצר בבאק. הוא מסתכל עליי גם. אני תוהה אם הוא הסתכל עליי גם לפני שהסתכלתי עליו. האם הוא בהה בי? המחשבה מצחיקה אותי, ועכשיו אני מסתכלת עליו וצוחקת. באק מרים את הגבה בפליאה. "מה? יש עליי לכלוך או משהו?" הוא ממשש את הפנים שלו בבהלה. "לא, לא משנה." אני מפסיקה לצחוק ופונה להביט בג׳ק. הקטנטן עוד ישן. אני מרימה אותו מהמזרון ומניחה אותו בתנוחת ישיבה. עכשיו הוא פוקח עיניים. אני מוציאה לו לשון והוא צוחק.

אבא שלי כבר יצא מהבית, ואמא שלי לוקחת את ג׳ק לתוך החדר שלו. אני ובאק נותרים בסלון. למען האמת, אני לא יכולה לחשוב בכלל על בית ספר היום. אני מתכוונת להשאר בבית. זה התכנון שלי להיום. אחרי שאני מצלצלת לסוזן ומודיעה לה שאני לא אגיע היום, ואחרי שאמא שלי יצאה מהבית עם ג׳ק, אני ובאק נותרנו לבד.

אני מתקדמת לכיוון הסלון כדי לסדר את המקום, ובדיוק באק גם קם לאותו כיוון. אני מסתכלת עליו וצוחקת בבושה. "אני אסדר את זה, לא משנה." אני לוקחת את המזרון שהיה בידו וסוחבת אותו לכיוון המחסן, רק שאני מרגישה את באק הולך אחריי עם המזרון השני. "זה טוב שאת מתחילה להשקיע בקשר הזה." באק אומר, ואני לא מבינה על מה הוא מדבר. "את יודעת, ג׳ק היה צריך את זה. ראיתי עליו שהוא אוהב אותך כל כך. אפילו יותר מזה. הוא ממש מעריץ אותך." הוא ממשיך לדבר, ואני מחייכת, למרות שהוא מאחוריי והוא לא יכול לראות את זה. זה משמח אותי. אנחנו ממשיכים לסדר את הסלון עד שהכל כבר נותר נקי כמו מקודם. "אתה.. אתה לא הלכת לבית ספר כבר מלא זמן, למה?" אני ממלמלת. "אני מעדיף לסדר עניינים אחרים בזמן הזה.." הוא אומר. מה שמזכיר לי את העניינים עם דילן. אני לא רוצה לצאת חטטנית, אבל זה היה ברור לי שאני צריכה לשאול את זה, "אתה ודילן בריב או משהו?"