לקום מהמיטה מעולם לא נראה כמו פעולה כל כך קשה. אבל אחרי שאת עוברת לילה כמו שלי – טוב, זה קשה.
הנשיקה הזו שרדפה אותי במשך כל הלילה. מה שדילן אמר לאחר מכן – מילה אחת ששרפה לי את כל הלילה במחשבות. אני חושבת, האם אתמול היה חשוב לדילן כמו שהיה חשוב לי?
אני כועסת, ויותר מזה; אני זועמת, עצבנית ונבוכה. אני מרימה את עצמי מהמיטה בלת ברירה וגוררת את עצמי למטה במורד המדרגות בצעדים כבדים.
"אני חולה," אני מכריזה ומביטה באימי העסוקה. כמובן שהיא עסוקה בג׳ק. לפעמים זה כל כך רגיל. יותר מדי רגיל שבא לך לברוח, לעשות הכל – הכל – כדי לשנות.
"תפסיקי עם השטויות, אנדריאה. לכי להתלבש." היא אומרת.
אני לא רוצה ללכת לבית־הספר. אני במילא לא אלמד... הראש שלי מתפוצץ ממחשבות.
הלילה לא עבר בשלום בכלל. רציתי לראות את דילן באותה מידה שלא רציתי לפגוש אותו יותר לעולם. ועוד חשבתי שאנחנו מתקדמים. ואז בא אתמול בלילה, ודילן הרס את הכל.
עוד בערב זה לא היה נראה כזה נורא כמו עכשיו. עכשיו זה מתפרץ, ואני מרגישה מושפלת. אני מנסה להבין מה קרה – מה עשיתי לא נכון – אבל אין מה להבין.
אני עולה בגרם המדרגות לחדרי ושולפת את הבגדים הראשונים שאני רואה בארון.
אני יורדת ויוצאת לבחוץ לעבר בית־הספר, ומתחילה ללכת על המדרכה בשקט. אני מתחילה להתגעגע להליכות מלאות הפטפוטים עם סוזן.
כשאני מגיעה לבית־ספר, אני מבחינה במהומה שמתחוללת בפנים. המהומה הזו כבר מוכרת – היא כבר קרתה.
זה לא יכול להיות. למה שהם יגיעו לבית הספר שלנו שוב? מה כבר יש לחפש בבית־ספר נידח ומשעמם?
אני נדחקת בין אנשים ששולחים לעברי מבטים. זה בטח בגלל הלבוש הנוראי שבחרתי ללבוש היום. אבל אני מתעלמת לגמרי אחרי שאני מבינה שהם באמת כאן; דילן והחברים שלו. שוב. בבית־ספר שלי.
מחנק עולה בגרוני ואני מוצאת את עצמי משותקת.
לבנתיים הם לא מבחינים בי; הם עסוקים בלפטפט עם כמה בנות מתלהבות, ובניהם, כמובן, האחת והיחידה – סטפני מת׳יוס. היא נשענת בקצת על דילן ומצחקקת בקולי קולות.
אולי זה באמת היה קצת מוקדם מדי, הנשיקה המיותרת הזו. אבל זו לא הסיבה שבגללה דילן קרא בסופה 'שיט!' והתחמק מהכל.
אני מתאמצת להתייחס אל כל זה בחוסר-עניין, אבל זה קשה. אני לא מפסיקה להסתכל. ליד סטפני אני מבחינה בסוזן. היא גם צמודה אל דילן.
פתאום אני מרגישה עיניים ירוקות ננעצות בי ובוחנות אותי. אני מסיטה את עיניי במהירות, מבוהלת ונבוכה.
YOU ARE READING
I found him on Instagram
Teen Fictionהכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור ג...
