I found him on Instagram

פרק 4 - מעיל חדש.

"אתם נהנים להסתכל על תמונות שלי?"

אני מרימה את מבטי ובולעת רוק. זה הוא – זה הוא מהתמונות. הוא עומד כאן מולי. הוא רוכן קדימה אלינו, ואפשר להרגיש כמה שהוא גבוה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה לידו.

והוא כל כך יפה.

אלכס נועץ את מרפקו במותן שלי ואני מחייכת חיוך נבוך. אני מציצה החוצה בכדי לראות האם סוזן בסביבה, אבל לא מוצאת אותה. זה רק הוא.

לבנתיים אני חושבת על כמה אומץ יש לבחור הזה, שהוא בא עד למקדולנדס (מקום העבודה שלי), בשביל לפגוש שתי ילדות שהוא לא מכיר, ואז ללכת עד למקום בו אני עומדת, ולהתחיל לדבר איתי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

"החברה שלך גם מדברת? את אנדריאה, נכון?" הוא פונה אל אלכס ואז חוזר להביט בי.

אני מהנהנת באיטיות, מתופפת על הדלפק ומתחילה להרגיש את כפות ידיי נעשות לחות.

"הפתעה!" הוא צועק ואני מחייכת בבלבול, לא מבינה על מה הוא מדבר. "סוזן אמרה לי להגיע לפה, את יודעת, שנפגש. היא מאחרת. את עובדת פה?"

אני מסתכלת על אלכס ואז שוב בחזרה על דילן. "אה... כן."

"אה, אז עכשיו הבנתי למה אנחנו נפגשים דווקא פה," הוא אומר ומושיט את ידו לעבר הסלולרי שלי. הוא מרים את מבטו אליי ומגחך. "אני לא יכול לדבר כשהתמונות שלי מהאינסטגרם ברקע."

"אז מאיפה אתם מכירים?" אלכס לוקח את הפיקוד.

אני מרימה את מבטי אליו בכעס. הרגע הסברתי לו מאיפה אנחנו מכירים.

"מהאינסטגרם," דילן מסביר בקצרה, וממשיך להסתכל עליי בחיוך שובה לב.

אני מסמיקה ומחייכת בביישנות. "אני יכולה את הפלאפון שלי?" אני פולטת.

"שנייה אחת, אני רק רוצה לבדוק איך שמרת אותי, אנדרוש." הוא מתעסק עם הסלולרי שלי ומחייך חיוך מרוצה תוך כדי.

ואז, כשאנחנו עומדים בשתיקה, אני נזכרת במי שעוד לא הגיעה הנה – סוזן. אני לא מאמינה שהיא גרמה לדילן לבוא לפה. באמצע המשמרת שלי. בן־אדם שהכרנו מהאינטרנט. היא לא מודעת לסיכונים?

"תינוק?" דילן אומר לפתע ופוער את עיניו. "ככה קראת לי? תינוק?" הוא נראה זועם לרגע אחד קצר, אבל אז הוא מחייך שוב את החיוך הכובש שלו.

"אני – לא היה לי שם אחר... אתה יודע. אבל... אני, כאילו, אני יכולה להחליף את זה, אם באלך. אני מצטערת על זה. זה, אה, לא היה במטרה להעליב או משהו." אני נושמת נשימה עמוקה ומסתכלת עליו. אני כל כך עלובה. אני לא יכולה לדבר נורמלי פעם אחת?