טוב, אז זה פרק אחד לפני האחרון. מקווה שתאהבו ותהנו!
_______________
אחרי שאני חוזרת עם כוס המים אני מסתכלת על מצב ההתראות בפלאפון שלי. אני מקבלת שלוש הודעות מסוזן ושתיים מאלכס.
סוזנקה: 'אנדרוש???'
סוזנקה: 'איך היה לך היום עם אלכס? את בסדר?'
סוזנקה: 'אם את צריכה חברה אני פה תמיד'
אני לא יכולה להוריד את החיוך שלי. אני מאושרת שיש לי את החברה שלי שכל כך בעדי ועוזרת לי ודואגת לי. מבחינתי, זה לא מובן מאליו. בכלל לא מובן מאליו.
אני: 'היי סוזן, הכל בסדר.. אל תדאגי לי. אני מרגישה יותר טוב, נפגש מחר'
לאחר מכן אני בודקת את ההודעות מאלכס.
אלכס: 'אנדריאה'
אלכס: 'מצטער אבל הייתי צריך ללכת, אם את צריכה משהו תתקשרי'
אני מחליטה להתקשר אליו ולספר לו את מה ששמעתי. אני מרגישה שזה המעשה הנכון, כי לבנתיים אני לא ממש יודעת מה לעשות עם המידע שקיבלתי ואני רוצה להתייעץ עם אלכס. הוא עונה לאחר שלוש צלצולים.
"מה קרה? הכל בסדר?" הוא עונה ישר. קולו ישנוני. "אממ, כן, בעיקרון.." אני ממלמלת, "אבל לא התקשרתי בגלל המצב רוח שלי. אני רוצה לספר לך משהו ששמעתי עכשיו" אני מסתכלת לכיוון הדלת שלי, רק כדי לראות שאף אחד לא מקשיב כמו שלי יצא לעשות כמה וכמה פעמים. "תקשיב, שמעתי את באק אומר לדילן שהם ייפגשו בפארק שליד הבית שלנו בעשר בבוקר. שם הם 'ידברו על הכול' " אני אומרת.
אלכס מגיב רק לאחר כמה שניות. "או-אוקיי.." הוא אומר, "חשבתי על משהו. את אל תעשי כלום. תלכי מחר לבית ספר כרגיל ותבטיחי לי שתהיי מרוכזת רק בדבר אחד," הוא אומר. אני מתרגשת לשמוע מה הוא דורש ממני לעשות. במה אני צריכה להתרכז. מה המשימה שלי. "בלימודים." הוא אומר ומנפץ לי את כל האשליות והחלומות. אני עונה ביובש, "בסדר." ומנתקת.
את הלילה אני לא מצליחה להעביר חלק. כמובן שיש חלומות, סיוטים, ומלא מחשבות שמונעות ממני להרדם. אני נרדמת וקמה במשך כל שעה. אני גם לא מרגישה טוב והדמעות חוזרות אליי בחלקים. אבל בסוף הלילה עובר והשמש זורחת ונותנת לי תחושה של תקווה. אולי שהכל יעבור, שיהיה בסדר, שזה בעצם כלום. שלא מגיע לי להיות ככה, בדכאון. פתאום אני מצליחה להבין עד כמה נורא סוזן הרגישה אז. פתאום אני באמת מבינה. אז לא ידעתי ולא חשבתי לעצמי עד כמה זה נורא.
אני מתעוררת ומסתכלת בראי, ורק דבר אחד עולי בראשי, נורא. אני נראית זוועה. אני מחליטה להכנס להתקלח. כשאני מסיימת להתרענן אני מתלבשת בבגדים נוחים ומחמיאים שייתנו לי תחושה טובה אולי לכרגע ואולי לשאר היום. אני יוצאת מהבית כשסוזן מגיעה, כרגיל, וביחד אנחנו הולכות אל בית הספר.
YOU ARE READING
I found him on Instagram
Teen Fictionהכל התחיל ממש מזמן, אולי בגלל זה היא כבר הצליחה לשכוח. אבל לא לתמיד, כי אנדריאה נזכרת בסוף בכל אירועי העבר שהשפיעו לה על ההווה משמעותית. כשסוזן, חברתה הטובה, מראה לה את הבחור שהתחיל לעקוב אחריה באינסטגרם... חייה מתחילים להתהפך. ----------- - סיפור ג...
