Celine and Omri

פרק שלישי:

עצרתי במקום שומם, היו בו רק עצים ואגם קטן וצמוד לאגם יש ספסל קטן, התיישבתי ובהיתי באגם ודמעות זולגות מעיניי לאורך לחיי, שמעתי צעדים מתקרבים, הלחץ דם עלה לי מרוב פחד, הסתובבתי באיטיות זה היה עומרי.

הקלה שטפה אותי, "למה באת?" שאלתי ומחקתי את דמעותיי,

"שמעי לא התכוונתי שזה יצא ככה" אמר.

"זאת הייתה טעות , אחי לא מרביץ לי זה קורה פעם ב.. שאיזה בן נצמד אליי או מתקרב אליי אני חושבת שאתה הבן היחיד שהתקרב אליי יותר מידי ונייט לא שינה לו את הפרצוף" אמרתי וצחקקתי בסוף.

הוא צחק קצת והתיישב לידי בספסל, "אז הנשיקה היא טעות בעינייך?" שאל.

"כן, אני חושבת" אמרתי בכנות.

"לא הרגשת משהו?" שאל.

"אני אמורה?" שאלתי.

"טוב.." אמר בהיסוס "בואי אחיך משתגע" הוסיף והנהנתי וקמתי אחריו.

-

הגענו שוב למועדון, נייט רץ אליי וחיבק אותי "סליחה אני מצטער יפה שלי" אמר ונישק את לחיי.

"נייט עזוב לא קרה כלום" אמרתי ונכנסתי למכונית אבל מאחורה.

אלירן ישב מקדימה ועומרי איתי מאחורה, הנחתי את ראשי על החלון, רציתי להתפוצץ, אני מרגישה אליו משהו? ואני לא חושבת שזה שנאה, כל פעם שהוא לידי יש לי אומץ ואנרגיה משהו מוזר אבל עכשיו שאני חושבת על זה, אי אפשר להתאהב ב24 שעות.

"נייט תעצור!!" צעקתי שהרגשתי שאני הולכת להקיא את הנשמה שלי.

הוא עצר ופתחתי את הדלת מהר והלכתי רחוק מהמכונית והקאתי, הרגשתי שמישהו מחזיק את שערי, "קחי" נשמע קולו של עומרי ונתן לי מגבונים.

ניגבתי את פי ולאחר מכן את פניי, "את בסדר?" שאל, הנהנתי והתקדמנו מעט למכונית.

התיישבתי על המדרכה, לא היה לי אוויר, נייט יצא מהמכונית ונתן לי בקבוק מים, "אני לא צמאה" אמרתי הוא גילגל עיניים.

"שתי זה יעשה לך טוב" עודד אותי עומרי, לקחתי את הבקבוק ושתיתי שלוק או שניים.

"נייט אני אלך לישון אצל מישהי מהכיתה, אני לא חוזרת לבית במצב הזה" אמרתי.

"נגיד לאמא ואבא שאת ישנת אצל חברה שלך ונלך לישון אצל עומרי ואלירן" אמר.

"לא רצית להרוג אותו לפני רבע שעה?" שאלתי והוא צחק, "רציתי אבל אני יודע שהוא לא הטעם שלך" אמר.

"אווץ׳" מלמל עומרי וצחקתי.

"מאיפה לך לדעת מה הטעם שלי?" שאלתי.

"הטעם שלך זה מישהו כמוני" אמר וצחקתי יותר,

"ממש לא, הטעם שלי זה מישהו כמו עומרי, אבל לא ערס וסטוציונר" אמרתי ועקצתי.