Celine and Omri

פרק תשעה עשר-

כעבור חודש:
"עוד שש שעות אתה עוזב" אמרתי, "כן ואני אבוא לבקר את יודעת" אמר וחייך.

"איך את?" שאל, "יותר טוב כבר לא כואבת לי הבטן התחתונה" אמרתי בכנות.

"את בטוחה שאת לא רוצה לספר לשיילה ואבי?" שאל בפעם העשירית החודש.

"כן, אני לא הולכת לספר להם מספיק שנייט יודע מזה, לא צריך להטריד אותם ובטח ובטח שהם חוגגים את ה26 שנים שלהם ביחד באיטליה לא צריך להרוס להם את החופשה" אמרתי במעט בעצבים ואז נרגעתי.

"אין מצב שאני אשנה את דעתך לגביי הטיסה?" שאלתי בהיסוס,

"לא" אמר "אני חייב ורוצה לעשות את זה" הוסיף, חיבקתי אותו ויצאתי מחדרו ושוב אני צריכה לשכוח ממנו.

-

נכנסתי לחדרי ושקעתי לשינה עמוקה, אני ועומרי החלטנו שניקח את הדברים לאט לאט כי הייתי כביכול בטראומה. -

פקחתי את עיניי, הבוקר כבר הגיע, השמש הגיחה מבעד לתריסים הפתוחים,

החלפתי לחולצה פשוטה ושורט קצר, נכנסתי למקלחת וצחצחתי את שיניי, אספתי את שערי לקוקו מרושל, יצאתי מהמקלחת וירדתי למטה.

נשמע צלצול בדלת, איזה יופי על הבוקר! סובבתי את המפתח ושפתחתי על מפתן הדלת עמד שי.

באתי לסגור את הדלת וכבר הוא נכנס פנימה, זהו הגיבור שלי כבר בחו״ל.

"אתה יכול לצאת לי מהבית" שאלתי בקול שבור אך יציב.

"את זונה" פלט והשפלתי את ראשי,

"ואתה בן זונה איך אתה יכול להרביץ לאישה? ועוד לאישה שהייתה איתך שנתיים, האישה שפעם אחת לא גרמה לך להרגיש רע, רק טוב!" אמרתי לא יודעת מאיפה הביטחון הגיע.

הוא הסתכל עליי מעט משועשע אך כואב לו רואים בעיניו, "אני אהבתי אותך שי באמת!! אבל אתה הרסת את זה כי לא שכבתי איתך!!" צעקתי.

"את לא אהבת אותי!! כל דבר הזכיר לך את המזדיין הזה ששבר לך את הלב" אמר,

"זה לא נכון בזכותך שכחתי ממנו!! אתה גרמת לי להתאהב שוב, אתה תיקנת אותי, אבל הרסת את זה!!" צעקתי ועצמתי את עיניי בתקווה שלא אבכה.

"הוא כאן? באתי לדבר איתו" אמר ברוע לא מתייחס למה שאמרתי.

"הוא טס לחו״ל" אמרתי, "ככה הוא עזב אותך?" שאל משועשע במעט.

"צא לי מהבית" צעקתי ופתחתי את הדלת קצת יותר, הוא צחק ודחף אותי מהדלת ויצא בטריקה.

נעלתי את הדלת, "ככה הוא עזב אותי" מלמלתי ונכנסתי למטבח פתחתי את המקרר והוצאתי חלב.

"את האמת לא ככה עזבתי אותך" נשמע קולו של עומרי, הסתובבתי וראיתי אותו שעון על שולחן האוכל, חייכתי וחיבקתי אותו.

"אני גאה בך" אמר ונשק לקודקוד ראשי, "למה לא נסעת?" שאלתי.

"גם נייט לא נסע, בטי הייתה שבורה וגם את והבנו שאנחנו לא יכולים לעזוב אותכם וביטלנו את הטיסה אבל אנחנו נטוס מחרתיים" אמר וחייך.

"מה זה משנה שדחיתם ביומיים את הט-"
"כי אתם תבואו איתנו" אמר, "את הטיסה ומה??" שאלתי לאחר ששמעתי אותו.

הוא צחק והתקרב לשפתיי במעט, "אנחנו הזמנו כרטיסים גם לכן" לחש לשפתיי ונשק להן באגרסיביות.

"שנייה שמעת את השיחה שלי ושל שי?" שאלתי.

הוא הנהן לחיוב, "ואיפה היית? למה לא באת לעזור לי?" שאלתי.

"ירדתי בדיוק מהחדר של נייט ונכנסתי לחדר שלך ולא היית שם ושמעתי מלמעלה את השיחה" אמר ונשען חזרה על השולחן.

"את כועסת?" שאל ואחז במותניי, "קצת" אמרתי בכנות והסתובבתי להכין את הקפה שכל כך רציתי.

"לא התאהבתי בו, שיקרתי אבל הוא גרם לי לשכוח ממה שקרה" אמרתי את האמת, הייתי צריכה לומר אותה כבר.

הסתובבתי, הוא היה מופתע, "אני אוהב אותך הכל באשמתי ואני מצטער אם לא הייתי עושה את זה כל זה לא היה קורה, אני אוהב אותך" אמר וחיבק אותי.

"זה לא באשמתך" אמרתי והתנתקתי מזרועותיו מחזירה את החלב למקרר ולוגמת מהקפה החם ששרף מעט את לשוני.

-

"תפסיק לבהות בי" אמרתי והפסקתי לקפל את הבגדים.

"אבל את יפה" אמר בתמימות, גלגלתי עיניים,

"כן ממש יפה שיש לה פנס בעין" אמרתי בגלגול עיניים.

"את יפה בכל מצב" אמר בחנפנות, "חנפן!!" מלמלתי בכעס והמשכתי להכניס את הבגדים למזוודה.

-

זהו סיימתי כל הארון שלי ואני לא מגזימה כל הארון שלי בשתי מזוודות גדולות, "התגעגעתי אלייך" אמר וחייכתי.

-

היומיים עברו כל כך מהר ואנחנו כבר באמריקה, לוס אנג׳לס.

בדירה שאבי אירגן לנו בדקה התשעים, דירה? וילה יותר נכון.

ישנם שתי קומות, הקומה שלי ושל עומרי למטה ושל בטי ונייט למעלה.

רק מדרגות מפרידות בנינו, יש מטבח, סלון, שירותים ושני חדרי שינה בשתי הקומות.

נייט שאל אותי לפני כמה ימים אם זה רעיון טוב להציע לבטי נישואים ואמרתי שכן ועכשיו אנחנו בדרך לחנות תכשיטים שיש במרכז העיר לא שכחנו שום דבר.

זכרנו כל מקום ומקום שהיה שם, נכנסנו לחנות תכשיטים ואיך שהתקרבתי לדלפק טבעת תפסה את עיניי, טבעת זהב עם יהלום לבן קטן באמצעו.

קלאסי ופשוט.

"זה הטעם שלנו" אמרתי והצבעתי על הטבעת, הוא בחן אותה והנהן "היא יפה" אמר והנהנתי.