Celine and Omri

עונה שנייה/פרק ארבעה עשר:

{ נקודת מבט סלין }
הוא הסתכל עליי ויצא מהבית, לפתע הרגשתי סחרחורת קלה החזקתי בראשי, "עומרי" צרחתי בכל הכוח שהיה בי וקרסתי על הרצפה הקרה.

{ נקודת מבט עומרי }
נכנסתי לבית במהירות ששמעתי את צעקתה של סלין היא הייתה על הרצפה, הרמתי אותה במהירות והנחתי אותה על הספה, רצתי לחדר שירות והוצאתי משם תיק עזרה ראשונה, לקחתי כוהל וצמר גפן והלכתי אליה.

היא פקחה את עיניה, "מה קרה?" שאלה בקול צרוד והחזיקה בראשה,

"את התעלפת" אמרתי וקמתי מהספה, היא אחזה בידי וקמה בעדינות מהספה,

"תישאר לישון כאן מאוחר" אמרה בדאגה.

הרמתי אותה כמו כלה , היא לא הסתכלה עליי כאב לה יותר מידי, הנחתי אותה על המיטה שלנו, שלה.

{ נקודת מבט סופיה }
נכנסתי לבית והלכתי ישר לחדרי, שמתי ג׳ינס קרעים שחור חולצה שחור קצרה ונעלתי אולסטאר לבנות קצרות,

נכנסתי למקלחת ואספתי את שערי, לקחתי כמה בגדים בתיק ויצאתי מהחדר, שמעתי את קולה של אימי בוקע מהמטבח,

"אז אתה תספר לה היום שתיפגשו?" נשמעה השאלה מקולה של אימי, נכנסתי למטבח, רואה את אב-עומרי ואימי ישובים אחד מול השנייה ומדברים,

"בוקר טוב אמא" אמרתי ונשקתי לראשה,

"לגבי הפגישה אני לא יכולה, יש לי שתי משמרות, נקבע פעם אחרת" אמרתי לעומרי והוא הנהן לחיוב,

"אליאור יגיע בערב ואני אגיע מחר או מחרתיים" אמרתי ונשקתי לראשה בשנית ויצאתי מהבית .

כעבור חצי שנה:
{ נקודת מבט סלין }
עברה עלינו תקופה לא טובה בכלל, סופי ואליאור יודעים את האמת, הבטן גדלה לי, עומרי כל יום מגיע לבית בתקווה לראות אותם, כמובן שאני מכניסה אותו ומספרת לו עליהם, איך הולך להם בבית ספר ובזוגיות,

כואב לי לראות אותו ככה, הוא סיפר לי שהיום או מחר הבדיקות מגיעות ואם התוצאות יהיו חיוביות אנחנו נתגרש ואם הן יהיו שליליות נראה כבר מה נעשה.

"אמא אני אעזור לך" אמרה סופי והרימה את הסלט שקצצתי,

"שבי אני אביא את שאר הדברים" הפצירה בי שחזרה,

"עקשנית כמו אבא שלה" מלמלתי,

"אני לא דומה לו" צעקה מהמטבח, נכון, את עומרי בקטן ובבת.

אליאור הגיע לשולחן והתיישב לצידי וכך גם סופי, התחלנו לאכול עד שנשמע תקתוק בדלת, "תמשיכו אני אפתח" אמרתי וקמתי,

הלכתי לעבר הדלת סובבתי את המפתח כמה פעמים ואז פתחתי את הדלת, "אני לא האבא!!" צעק עומרי וחיבק אותי,

"אני לא האבא" צעק לתנוך אוזני, הוא התנתק ממני והסתכל למאחוריי, הסתובבתי וראיתי את סופי ואליאור, עם מבטים מעט כעוסים ומעט שמחים, השארתי אותם לבד והלכתי לחדרי.

{ נקודת מבט עומרי }
"אין לכם מה להגיד?" שאלתי בשקט, הם הנידו בראשם והסתכלו אחד על השנייה, סופי לפתע רצה אליי וחיבקה אותי בחוזקה,

"אני מצטערת אבא" אמרה וטמנה את ראשה בבטני, דמעותיה נספגו על חולצתי,

אליאור הגיע גם וחיבק אותי, "אני מצטער" אמר.

"אמא לא תחזור אליך" אמרה סופי בשקט,

"אבא היא שמחה שאתה לא האבא של הילד, אבל היא נפגעה מהשקר שלך" אמר אליאור.