Celine and Omri

הסוף:

{ נקודת מבט סופיה }
"רום בוא נלך שתית יותר מידי וגם אתה נוהג" אמרתי וליטפתי את ידו,

"כוסית אחרונה" אמר ולגם ממנה במהירות ומשך אותי למחוץ המועדון,

נישקתי אותו כמה פעמים עד שהגענו למכונית שלו, "מאמי אני חושבת שעדיף שנלך במונית" אמרתי שהוא פתח את המכונית, אופיר הגיח מאחורינו,

"קחו אותנו" אמר שליאל הגיעה ורום הנהן אליהם והם נכנסו מאחורה,

"תראי אני הולך בסדר" אמר והלך על המדרכה כמו מפגר,
"ממש" אמרתי,

"רום, מונית" אני עומדת על שלי והוא מחייך.

"כנסי נו" אמר ונכנס למכונית.

גלגלתי עיניים ונכנסתי גם אני.

"רום לא מהר!!" צעקתי שהוא הגיע ל150 קמש,

"תרגעי" אמר והוריד את רגלו מהגז, הסתכלתי עליו, הוא עוד שנייה נרדם,

סובבתי את ראשי בחזרה לשמשה הקדמית ולפתע אור חזק סינוור את עיניי, שמעתי רסיסים ומשהו נפוח נוגע בפניי, למולי נגלה חדר שחור ודלת,

רצתי לעבר הדלת, פתחתי אותה ומולי יש חדר לבן ובו יש עוד חדרים, נכנסתי פנימה והדלת שהייתה נעלמה, כאילו לא הייתה, פתחתי את כל הדלתות והן נעלמו איך שפתחתי אותן.

-

שמעתי ציפצופים חדים באוזניי, הרגשתי דקירה ביד, פקחתי את עיניי בחדות והבטתי לעבר הדקירה זה אינפוזיה?

מה איפה אני?

הסתכלתי מסביב לחדר, לא היה אף אחד, הרמתי את ידי החופשייה והנחתי אותה על ראשי,

מה זה?

על ראשי יש תחבושת וכך גם על ידי, דלת החדר נפתחה ועמדה שם רופאה,

"התעוררת" מלמלה והתקרבה אליי, היא בדקה אותי באיטיות בכדי לא להכאיב לי,

"מה מה קרה לי?" שאלתי בקול צרוד ויבש,

"את עברת תאונה, את יצאת מזה בנס" אמרה "לעומת החבר שלך שנהרג במקום" הוסיפה בשקט ואני השתתקתי,

"מה? רום שלי מת?" שאלתי בקול שקט,

"אני מצטערת" אמרה ונגעה בידי הדמעות הצטברו בעיניי,

"אני אשאיר אותך לבד" אמרה ויצאה מהחדר,

רום שלי מת?

עצמתי את עיניי נותנת לדמעות לזלוג במורד לחיי, למה אותו דווקא?

למה את רומי שלי?

האהבה הכי גדולה שלי, בבקשה תעשו שזה חלום בבקשה .

"אמא רום מת?" שאלתי בלחש, היא לא ענתה,

"תעני לי בבקשה" אמרתי והחזקתי בידה,

"מתוקה הוא נהרג במקום ולא הצליחו להחיות אותו" אמרה ודמעות ירדו על פניה, צעקתי מכאב והתחלתי לבכות בחוזקה.

-

הרופאה נכנסה לחדר,

"את יכולה כבר מחר להתשחרר" אמרה ויצאה מהחדר לאחר שבדקה אותי,

"מתוקה אני ורום דיברנו לפני כמה ימים, דיברתי איתו על זה שאבא קיבל משרה באמריקה ואנחנו עוד חודש צריכים לטוס, הזמנתי אותו לבוא איתנו והוא שמח כל כך שאמר לי שנשאיר את זה בהפתעה ונספר לך ביום ראשון" אמרה וניגבה את דמעותיה.

"בגלל המצב החלטתי שנטוס כבר מחר, את לא תחזיקי מעמד, את תתמוטטי" הוסיפה ומחקה את הדמעות שירדו על לחיי, הנהנתי ועצמתי את עיניי בכאב.

רום שלי מת.

בעלי.

האבא לילדים שלי.

מת.

כעבור שבוע:
שעתיים לפני שעזבתי נישקתי את לאה וחיבקתי אותה, היא הייתה במצב קשה ולא יכולתי לעזוב אותה, אמרתי לה שאני אבוא מתי שאני יכולה.

אני כבר באמריקה, במשך שלושה ימים, הסתובבנו באמריקה כדי להכיר אותה יותר ואת השלושה הנותרחם ביליתי במיטה ומיררתי בבכי,

כן אני יודעת שאני יכולה להכיר מישהו אבל המישהו הזה לא יהיה דומה לרומי שלי, לרום שלי.

אני מקווה שהכל חלום , חלום אחד גדול!

-

תגובות שנאה תשאירו בפה.
אז הסתיימה לה עוד עונה, עונה אחרונה
ותהיו שמחים אבל אני אכתוב ספר חדש
על סופיה! כן כן.
והוא יצא לאור בעוד כמה ימים.
תודה על ההצבעות על התגובות הטובות על הצפיות
וגם תודה על ׳הברכות׳ שלכם על הספר, שהוא מכוער
ולא מציאותי . לא נפגעתי . מקווה שאהבתם את הספר
כמו שאני אהבתי אותו .
אוהבת❤️