Celine and Omri

עונה שנייה/ פרק שלושה עשר:

{ נקודת מבט סלין }
"עדיף שהם יחשבו שבגדת בי מאשר שידעו שיש להם אח" צעקתי ומחיתי דמעות מעיניי,

"סלין עכשיו הם שונאים אותי" אמר והתקרב אליי,

"הם היו שונאים אותך יותר אם הם היו מגלים שיש לך ילד מהשרמוטה של הבית ספר והם לא צריכים לדעת שהשכבת חצי מהבית ספר" צעקתי ונכנסתי לחדר שהוא בעקבותיי,

הוא אחז במותניי וסובב אותי אליו,
"סלין אל תעשי לי את זה אני אוהב אותך" אמר,

"אתה יודע מה הכי כואב לי?" שאלתי לא מחכה לתשובה
"שאתה הסתרת את זה ממני במשך שבע שנים,"

"סלין לא בטוח שאני האבא, היא הייתה הזונה של שכבת י" אמר ואחז בזרועי.

"לי כבר לא אכפת תשכח ממני ומהילדים שלך שכל כך העריצו אותך, אתה בוגד, שקרן וגרוע מכל עלוב" צעקתי והתחלתי לארוז את בגדיי,

סופי שלחה לי הודעה, פתחתי אותה, ״אמא אני מצטערת שהתפרצתי ככה, אני אוהבת אותך, אבל זה עדיין קשה לי, אני אהיה כמה ימים אצל רום, אני אבוא לקחת מחר בגדים, שוב אל תשכחי שאני אוהבת אותך בלי סוף״ רשמה,

״אני גאה בך ילדה שלי ואני אוהבת אותך בלי סוף, אני כבר עכשיו מחפשת דירה לארבעתנו, אנחנו נעבור את זה בשלום אבל אל תשכחי שאבא תמיד אוהב אתכם״ השבתי,

"מה ארבעתנו?״ כתבה,

״אני בהריון סופי״ רשמתי והיא התנתקה והתקשרה אליי.

"תשימי אותי על רמקול אני מקווה שהוא לידך" אמרה וכאב נשמע בקולה,

"הוא לא יודע" אמרתי,

"עכשיו הוא ידע, חכי שנייה, אני מתקשרת לאליאור" אמרה ועברה לממתינה, לאחר כמה שניות הממתינה פסקה,

"אליאור כאן תשימי על רמקול" אמרה.

"עומרי" קראתי ויצאתי לסלון והוא רץ לעברי,

"קח" אמרתי ונתתי לו את הנייד שלי והלכתי למטבח.

{ נקודת מבט עומרי }
היא הניחה את הטלפון על ידי על הצג כתוב סופי שלי, היא רוצה לבקש סליחה, "הלו" אמרתי וחייכתי קצת,

"איך יכולת?" צעקה "אני פשוט נגעלת ממך!!" הוסיפה ונשמע בקולה שנאה רבה כלפיי,

"אני שונא אותך כל כך אתה לא מבין כמה, איך אתה יכול?"

"לבגוד באישה שלך איך??" צעק אליאור, עצמתי את עיניי,

"אתה יודע עכשיו כמה היא צריכה אותך" לחשה סופי בקול צרוד וחנוק מדמעות,

"עומרי, אמא בהריון" אמרה ומשכה באפה,

זרקתי את הטלפון על הספה, נשענתי על הקיר הלבן והקר, נפלתי על הרצפה ובכיתי, פעם שנייה בחיים שלי שאני בוכה, טמנתי את ראשי בין ידיי,

למה?

למה הסתרתי את זה ממנה?

האישה שלי.

הילדים שלי.

כל מה שבניתי בשתי ידיי נהרס.

הכל.

הרגשתי את ידיה הקרות של סלין מחבקות את גופי, "הם שונאים אותי. את שונאת אותי," אמרתי בכאב,

"אני בחיים לא אשנא אותך עומרי, אתה הגבר הראשון שהכנסתי לבית, החבר הראשון, הנשיקה, הפעם הראשונה, איך אפשר לשנוא את הבן אדם שלימד אותי לאהוב?" לחשה לאוזני.

"אני אלך" אמרה לאחר כמה דקות של שתיקה.

עצרתי אותה "אני אלך תשארו כאן" אמרתי וקמתי.

{ נקודת מבט סופיה }
רום חיבק אותי כל כך חזק כאב לי, כאב לי להוציא את המילים המפגרות האלה מהפה שלי, אני קראתי לאבא שלי בשמו, כואב לי על אמא שלי, שבנוסף לזה היא בהריון.

״מחר תבוא למסעדה שלי בשתיים עשרה יש לי הפסקה, אנחנו צריכים לדבר״ שלחתי לאבי ולא חיכיתי לתשובה ממנו, סגרתי את הטלפון וטמנתי את ראשי בחזה של רום.

{ נקודת מבט אליאור }
אני בשוק שהיא בהריון דווקא עכשיו הכל חייב להיות חרא?

לא מגיע לה, פשוט לא מגיע לה, סופי צדקה בכל מילה שאמרה.

עלמה ליטפה את זרועי וניסתה לעודד אותי, היא לא צלחה בזה אבל החיוך שלה כל פעם שהיא חייכה זה השכיח לי לכמה שניות את מה שקרה.