Celine and Omri

אפילוג:

{ נקודת מבט כללית }
עומרי וסלין ביקשו מהרופא רק לבדוק שהכל תקין עם העובר ושהם לא רוצים לדעת מה המין שלו, עברו שבעה חודשים וסלין רק בשבוע ה36
(-חודש שמיני-) ויורד לה המים, היא ‏מובלת לבית החולים, שם עושים לה קיסרי והיא יולדת.

{ מנקודת מבט סלין }
נכנסנו לחדר ניתוח, זה לא יתכן!! הוא לא יכול להיוולד עכשיו, עצמתי את עיניי, הדמעות ירדו מעצמן.

"את חייבת להיות חזקה זה או שאת לא תשרדי או שהתינוק" אמר הרופא והנהנתי.

אני מעדיפה למות מאשר שהוא ימות, שמו לי בלון חמצן, עצמתי את עיניי והתפללתי.

לא הרגשתי איך חותכים לי את הבטן, אחרי כמה דקות שמעתי קולות בכי פתחתי את עיניי, ולמולי נגלה שק מיי שפיר עם ....
שתי - תינוקות .
חייכתי פשוט חייכתי, "היא מאבדת דם" צעקה האחות שאחזה בתינוקות שלי, לא אלוהים לא!! צעקתי בראשי.

היה צפצוף ארוך ומקוטע ונעצמו עיניי, עדיין לא אחזתי בילדים שלי לא נישקתי ליטפתי כלום, אלוהים בבקשה.

התפילות לא עזרו, לפני נגלה אור לבן, הוא התקרב אליי ואני רצתי ולמולי נגלה דלת פתחתי אותה ונכנסתי, הצפצוף ששמעתי לפני חזר, "היא חזרה" נשמעה צעקה.

-

הרגשתי ליטופים בידי הימנית, פקחתי את עיניי באיטיות, זה בייב שלי, "בייב" לחשתי בקול צרוד משינה.

"התעוררת" אמר וחייכתי, "מה יש לנו?" שאלתי בשקט והוא הנהן.

"תאומים , בן ובת" אמר וחייכתי.

"סופיה ואליאור" לחשתי והוא נשק לשפתיי בעדינות.

-

כעבור שבועיים:

האחות נכנסה עם שתי עגלות, עומרי עזר לי להתיישר, "הם צריכים לאכול" אמרה בקול שקט ועדין.

היא הניחה את סופיה על ידייויצאה מהחדר, "בייב תפתח לי את הכפתורים" אמרתי שניסיתי לפתוח ביד אחת את כפתורי החלוק.

הוא עזר לי ושסיים הלך לבחון את התינוק, הנחתי את פטמת חזהי בין שפתיה של התינוקת, אפה היה קטן כמו שלי שפתיה היו מעט עבות , היא פתחה מידי פעם את עיניה והיה גוון חום כמו אצל אבא שלי.

היא סיימה לאכול ועומרי החליף בין התינוקות, התינוק דומה לעומרי כל כך.

אפו היה בינוני ושפתיו דקות עיניו היו כחולות כמו שלי, האחות הגיעה ולקחה אותם.

-

כעבור חמש שנים:

"תיזהר בעדינות נו!!" צעקתי, הוא הפיל את המגדל.

"את סתומה" אמר עומרי ונשק לשפתיי,

סופי ואליאור הסתכלו עלינו במבט של ׳למה אתם סתומים׳.

"אבא למה אני לא יפה כמו אמא?" שאלה סופי והתיישבה עליו.

"אמא שלך יפה?" שאל והרים גבה, "הכי יפה בעולם!!" אמרה בכעס ונתנה לו מכה בזרוע.

"סופי את יותר יפה מימני" אמרתי,

"אני לא!! לך יש עיניים יפות ושיער חלק ויפה ולי יש שיער מתולתל ומכוער ועיניים מכוערות!!" צעקה ורקעה ברגלה.

"מי אמר לך שאת מכוערת?" שאלתי,

"אני, אליאור ודן ילד מהגן שלי" אמרה ושילבה את ידה ,

"אליאור" אמר עומרי,

"היא אמרה שהיא מכוערת אז אמרתי נכון" אמר בקול שקט ועצבני ואני ועומרי צחקנו.

סופי קמה מעומרי ובאה אליי, "את תעשי אותי דומגנית (-דוגמנית-) כמוך?" שאלה בקול חמוד.

"כן את תהיי הדוגמנית הכי יפה שיש" אמרתי והיא חיבקה אותי.

"אני אוהבת אותך" אמרה,

"ואותי?" שאל עומרי, "אותך לא!!" צעקה שהתנתקה מזרועותיי.

"טוב אז את המתנה שלך את תקבלי מתי שתאהבי אותי" אמר ושילב את ידיו בילדותיות.

"אבא אני אוהבת אותך" אמרה ונישקה אותו מלא פעמים "איפה המתנה שלי?" הוסיפה וצחקתי.

"תחמנית כמו אמא שלה" אמר לה ועשיתי לו אצבע שלישית מבלי שהקטנים יראו.

הוא קם מהרצפה ונכנס לחדרנו,

הוא חזר לאחר דקה עם שתי קופסאות גדולות , "זה לך סופי וזה לך אליאור" אמר והניח על ידם את הקופסאות,

הם קרעו את העטיפה ופתחו את הקופסאות, אליאור הוציא מישם כדורגל וכדורסל וסקייטבורד וסופי הוציאה בובות וברביות.

"אבא!!" היא צעקה וקפצה לזרועותיו "תודה" הוסיפה וגם אליאור הצטרף לחיבוק.

-
ונגמרה העונה... כן קצרה .
אז תודה על 4,000 צפיות ו300+ הצבעות
תודה שקראתם ואהבתם את הספר ...

11/11/2018
אני לא מאמינה ששנתיים עברו ואני משכתבת את הספר ולא מאמינה שמ4,000 צפיות יש לי עכשיו יותר מ250 אלף צפיות!😍😍