Celine and Omri

פרק שמונה עשר:

בסוף הערב שכמעט כולם התפזרו, הלכתי לנייט.

"סיס עומרי נשאר לישון כאן סבבה?" שאל נייט והנהנתי, "הוא אמר לי שהוא בא לכאן כי הוא עוזב מה זאת אומרת?" שאלתי והרמתי גבה.

"הוא טס לאמריקה לשלוש שנים בכדי ללמוד" אמר ואני החוורתי, ״החלטתי להצטרף אליו״ מלמל, ״אתה מה?״

״אני אדבר איתך כבר מחר, בטי לקחה את זה קשה״ הנהנתי והלכתי ואז נתקלתי בשי.

"ביי" אמרתי ביובש ונשקתי לשפתיו, "עוד אחת" אמר וגלגלתי עיניים ונתתי לו אחת יבשה. הוא הלך.

הסתובבתי וראיתי את עומרי מולי, "בוא נדבר" אמרתי ועליתי לחדרי שהוא אחריי, פתחתי את הארון שנכנסנו והוא התיישב על מיטתי.

"מה אתה הולך ללמוד?" שאלתי והורדתי את השמלה שלבשתי, הוא כבר ראה אותי בעירום אז לא התביישתי.

"אביך ואבי ביקשו שאני ונייט נטוס ללמוד כדי שהחברה תעבור אלינו בירושה" אמר ולבשתי חולצה שחורה פשוטה.

הורדתי את הגרביון ולפתע הוא בהה בגופי, "סלין מה זה?" שאל והצביע על הירך שלי ועל עוד כמה מכות שהיו ברגלי אבל לא ראו בגלל הגרביון ששמתי.

"זה כלום אתמול נפלתי במדרגות" אמרתי וצחקקתי, שמתי את הטייץ שהוצאתי,

"פעם ראשונה שאני רואה אותך מאופרת וזה לא בצילומים" אמר וצחק ואני חייכתי.

הלכתי למראה והורדתי את האיפור עם המגבון, העין שלי הבריאה.

אבל עדיין היה גוון אדמדם סביבה, "את שכבת איתו?" שאל.

"לא" אמרתי, "אני עדיין לא מסוגלת לשכב עם מישהו שהוא לא..״

״אתה" אמרתי בקול שקט.

"המשכת הלאה?" שאלתי למרות שידעתי שלא.

"את יודעת שלא, את יודעת שלא התגברתי עלייך" אמר וקפאתי.

"סלין" נשמע קולו של שי מלמטה, "טוב שי חזר, נדבר מחר בבוקר" אמרתי וקמתי מהכיסא ופתחתי את הדלת שיצא.

"אהובי" אמרתי בכאב ונשקתי לשפתיו בגועל ועומרי הסתכל עלינו בכאב, סגרתי את הדלת.

"מה הוא עשה כאן?" שאל בקול צורם,

"הוא אמר שאתה בחור טוב ושהוא שמח שיש לי אותך" שיקרתי.

"את עדיין אוהבת אותו" אמר, נכון.

"לא!! רק אותך אני אוהבת" שקר, "שקרנית" אמר וחבט בזרועי.

הוא הוסיף בעיטה לבטן ולבטן התחתונה יותר והרים אותי למיטה, הוא חבט לי בפנים בחוזקה, צעקתי בשקט.

"שתקי שהם לא ישמעו" לחש לאוזני בארסיות, התחלתי להשתעל לא נשמתי, הוא התיישב על בטני.