Celine and Omri

פרק שבעה עשר:

{ מנקודת מבט עומרי }
"בייב אני הולך לריצה, תמשיכי לישון" אמרתי ונשקתי לראשה.

היא חייכה וחזרה לישון, יצאתי מביתי והתחלתי לרוץ לחורשה.

"איה" נשמע קול קצת צווחני הורדתי את ראשי וראיתי נערה יושבת על החול ואוחזת בידה, עזרתי לה לקום והושבתי אותה על הספסל.

"אני מצטער, לא שמתי לב אלייך" אמרתי וחייכתי.

"זה בסדר נשיקה ופלסטר יסדרו את זה" אמרה בפלרטטנות.

עיניה הירוקות בלטו בשמש שהייתה מעלינו ושיערה הבלונדיני עף מהרוח החמה שהייתה, "סיוון" הציגה את עצמה.

"עומרי" אמרתי ולחצתי את היד הלא פצועה.

-

"ידעתי שתהיה פה" נשמע קולה של סלין מאחוריי, היא ראתה את סיוון "סליחה הפרעתי?" שאלה במבוכה והתקרבה מעט אלינו.

"לא זה בסדר, במילא הייתי צריכה ללכת" אמרה סיוון וקמה מהספסל.

"זה המספר שלי, אני אשמח שתתקשר" אמרה ונשקה ללחיי, היא חייכה לסלין והלכה.

"מי זאת?" שאלה בהיסוס, "בטעות הפלתי אותה ונפלנו לשיחה ארוכה" אמרתי בכנות.

היא חייכה והתיישבה על ברכיי, חייכתי וקברתי את ראשי בצווארה.

"המפקד שלח לנו הודעה שהחופשה תהיה עד יום שני" אמרה וחייכתי והיא גם.

-

"זה נגמר!!" סלין צעקה בבכי ויצאה מביתי זהו הרסתי את זה, זה נגמר בנינו אין יותר עומרי וסלין.

אתמול החזרתי אותה לבית ויצאתי עם הבנים למועדון ופגשתי שם את סיוון הזאת מפה לשם הגענו לביתי ושכבנו.

"פאק אני לא כזאת חשבתי שזאת אחותך או משהו כזה!! אני לא ידעתי" אמר סיוון והתלבשה.

"זה היה צריך להיגמר" אמרתי בקול שבור בכדי לעודד את עצמי.

{ מנקודת מבט סלין }
קמתי בבוקר, צחצחתי את שיניי סירקתי את שערי ויצאתי מהמקלחת ופתחתי את הארון, הוצאתי חולצת בטן שחורה וג׳ינס טומבוי בהיר עם קרעים גסים, נעלתי כפכפים ויצאתי מהחדר.

נכנסתי למטבח והכנתי קפה, "איזה שקט" מלמלתי לעבר נייט, בטי ואימי.

"סלין שבי" אמר נייט ברצינות, "נייט אתה מלחיץ קרה משהו לעומרי?" שאלתי בדאגה הוא הגיש לי את העיתון של ראשון בבוקר.

״עומרי ביר וסלין ווקר נפרדו?״ זאת הייתה הכותרת ותמונה של עומרי והנערה הזאת שראיתי אתמול בחורשה, יוצאים מהמועדון, מחזיקים ידיים, הפלתי את העיתון ורצתי מחוץ לבית.

-

שהגעתי לביתו הוא פתח לי את הדלת, שהוא לבוש אך ורק בבוקסר "בגדת בי?" לחשתי בשקט והוא שתק.