Celine and Omri

עונה שנייה/פרק שניים עשר:

{ נקודת מבט סופיה }
"חזרתי" צעקתי בקולי קולות, הבית שרר בדממה,

"אמא" קראתי והלכתי למטבח, ראיתי אותה את אבי ואת אליאור עם פנים נפולות,

"אתם פשוט לא אמיתיים" צעק אליאור והלך לחדרו לא לפני שמפיל כמה רהיטים,

"מה קרה?" שאלתי בלחש ובפחד,

"בואי שבי" הציעה אימי, אך ביטלתי את דבריה עם ידיי ונשארתי לעמוד,

"את בטוחה?" שאלה והנהנתי,

"סיפרנו רק לאליאור כי חשבנו שאת תישני אצל רום, אז נספר לך ביום אחר" אמרה בקולה העדין,

"אני ואמא החלטנו להתגרש" אמר אבי.

פתחתי את עיניי והרגשתי כאילו האדמה בולעת אותי, "מ-מ-מה ל-למה?" שאלתי בגמגום מחזיקה את דמעותיי שעתידות להגיע,

ההורים שלי הם כמו זוג מתבגרים, הם רבים, יוצאים, נושכים, מרביצים, כמו נערים, אני רוצה זוגיות כמו שלהם.

"בזמן האחרון כנראה לא הרגשתם אני ועומרי היינו בריחוק, חשבנו שזה בטח עוד ריב קטנטן אבל זה לא" אמרה,

"אתם מפרקים את החבילה רק בגלל ריב מטומטם, אתם רבים כל הזמן ואז משלימים אחרי שנייה, מה קרה הפעם שזה כל כך קיצוני?" שאלתי בכאב שהורגש בחדר,

אליאור הגיח מהמדרגות והתקדם אלינו,

"קדימה תספרו מה קרה?" צעק והתקרב אליי מניח את ידיו על מותניי ומחזק אותי שלא אשבר,

"תספרי להם את, אני לא מסוגל" אמר אבא,

"אבא בגד בי" אמרה בשקט ואני פשוט קרסתי על הרצפה, איך הוא יכל? היא אהבת חיו, אשתו, החמצן שלו, כל העולם שלו .

אחרי שנשברתי מולם, קמתי מהרצפה הקרה ונגבתי את דמעותיי בשרוול חולצתי,

"איך אתה יכול לעשות את זה? אני פשוט מתביישת שאתה אבא שלי ברגע הזה, אין לי אלייך טיפת כבוד, אין לי אבא הוא מת! אתה פשוט מת בשבילי" הטחתי את האמת והכאב למול עיניו והוא פשוט סטר לי, הוא הסתכל על ידו ואז על פניי,

"א-א-אני מ-מצטער" אמר והתקרב אליי אך עצרתי אותו,
"שתעזוב את הבית אני אחזור לכאן" אמרתי ויצאתי מהבית.

-

"רום כאן?" שאלתי את אימו שפתחה את הדלת,

"הוא הלך כבר לעבודה" אמרה ואז נזכרתי שגם לי יש,

"אוקי תודה" אמרתי והסתובבתי, היא הניחה את ידה על כתפי,

"קרה משהו מתוקה?" שאלה והסתובבתי חזרה,

"סתם, כלום" אמרתי.

״ובכל זאת?״ שאלה והכניסה אותי.

"ההורים שלי הולכים להתגרש" אמרתי ומחיתי דמעה שזלגה על לחיי.