Celine and Omri

עונה שנייה/ פורולוג:

היי אני סופיה או סופי ביר, אני בת 16 יש לי עיניים חומות- ירוקות כאלה ושיער שטני.

אביאור לקח לי הכל גם את השיער הבלונדיני וגם את העיניים כחולות ואני נשארתי מכוערת, אני יחסית שמנה לגילי, כלומר יש לי חזה גדול , כמו של סבתא,

יש לי מותניים רחבות, גם כולם אומרים לי שאני שמנה וגם אני מרגישה שמנה, אני מוכרת בשכבה בתור הבת של, זה ממש מעצבן כמובן ,

אימי מדגמנת כל הזמן ורוב הזמן טסה לחו״ל גם אבי מידי פעם טס, אבל מתי שהוא לא טס, הוא עובד בחברה של סבא שלי עם דוד נייט , אבא לא מסכים לי חבר וגם אני לא מסכימה לעצמי אני לא חושבת שאני צריכה כרגע חבר, אני גם עדיין קטנה אני לא צריכה שמישהו ישבור לי את הלב או יקנא לי.

—

אני אליאור ביר, אני בן 16 יש לי עיניים כחולות ושיער בלונדיני, איך אבא שלי אומר ׳חלום של כל אישה׳ אני ואבא שלי מאוד מחוברים למרות שהוא רוב הזמן בעבודה,

אני מוכר בשכבה בתור הבן של, סופי ואני לא דומים, אך אנחנו חברים נורא טובים, אז היא מסכימה לעצמה לשתף אותי או לבכות לי שהיא שמנה ומכוערת ואני חתיך ורזה אבל היא לא מבינה שהיא פצצה ואם היא לא הייתה אחותי, הייתי יוצא איתה,

אבל אני כמו אח ׳טוב׳ אומר לה נכון את פרה, כי כזה אני טוב לב ועוזר לזולת.

אין לי חברה, אני רוצה, כמובן.

מי לא? אה כן אחותי, אחותי היא מהרציניות האלו, היא משקיעה יש לה ציונים טובים היא ילדה טובה, סוג של חנונית. אני ההפך אני לא לומד למבחנים אני לא מהטיפוסים המשקיעים אבל יש לי ציונים טובים, יש לי זיכרון צילומי ככה שגם אם אני לא אלמד לחומר בחיים ואראה אותו אז..

{ נקודת מבט סופיה }
שפשפתי את עיניי לקחתי מהשידה את המשקפיי ראיה שלי והנחתי אותם על אפי וקמתי מהמיטה,

נכנסתי למקלחת, צחצחתי שיניים, בהיתי במראה, כמובן נגעלת מהמראה שלי,

סירקתי את שערי ואספתי אותו לקוקו גבוה ומתוח, פתחתי את הקופסה הקטנה והוצאתי ממנה עדשות הנחתי על עיניי ויצאתי מהמקלחת ויצאתי מהחדר, אליאור עדיין לא התעורר נכנסתי לחדרו,

"קום כבר דביל" צעקתי לאוזנו ויצאתי מחדרו שראיתי את עיניו פקוחות , נכנסתי לחדרי בחזרה,

הוצאתי מהארון ג׳ינס בהיר גבוה וחולצת בית ספר ורודה קצרה, התלבשתי ונעלתי וואנס ורודות,

לקחתי את התיק הלבן שלי הכנסתי פנימה את המפתחות ויצאתי מהחדר, "בוקר טוב אמא" אמרתי ונשקתי ללחייה,

"אבא שוב הלך מוקדם?" שאלתי בגלגול עיניים והיא הנהנה לחיוב.

"אליאור!!" צעקתי והוא יצא מהחדר, "בערב אל תקבעו שום דבר אני ואבא צריכים לדבר איתכם" אמרה אימי והנהנו,