•הדר•
ראיתי את דור בצד עם איזה מישהי כשהוא לא ממש מתייחס אלייה ואם כמה שאני לא סובלת אותו הוא עזר לי אתמול ולא כל אחד היה עושה את זה.
התקדמתי אליו כשהוא עדיין לא ראה אותי וכשהייתי מספיק קרובה כדי שהוא יראה אותי הוא קלט אותי והעלה חיוך, סימנתי לו עם הראש שיבוא לצד והוא הנהן.
"רק רציתי להגיד תודה" אמרתי והוא הרים גבות "על מה?" שאל ולאחר כמה שניות הבין
"אה שטויות כל אחד היה עושה את זה" חייכתי חיוך קטן "טוב נראה שלא כל אחד, כולם ראו ולא עשו כלום, אז באמת תודה דור לא היית חייב במיוחד אחרי שהרבצתי לך אתמול" אמרתי מבויישת קצת, בדרך כלל אני לא מתביישת במעשים שלי אבל הוא עזר לי וכמה דקות לפני זה העפתי לו סטירה.
הוא חייך אליי ושם את ידו סביב כתפי אז הבנתי שהוא בעצם סלח לי לא שאני יודעת אם הוא כעס בכלל "הדר" אמרתי אחרי שהתחלנו ללכת בשקט "מה?" אמר בבלבול כשהסתכל עליי מלמעלה "קוראים לי הדר" אמרתי שוב מסתכלת לתוך העיניים בצבע החום דבש היפות שלו, הוא עשה פרצוף מוזר כזה "אהבתי יותר מאירה" הסתכלנו אחד על השני ונקרענו מצחוק, אחרי חמש דקות נרגענו והמשכנו ללכת כשהיד שלו עדין סביבי "אתה בא איתי לסיגריה?" שאלתי והוא הנהן.
•••••
אני לא מאמינה שדור שכנע אותי ללכת אליו אחרי בית ספר, אבל אני מודה היה לי הכי כיף בעולם!
אני חוזרת עכשיו לבית ואני מרגישה שעוקבים אחריי אז אני כל שנייה מסתכלת אחורה, שמעתי רעש וראיתי מישהו מתחיל ללכת אחריי אז הגברתי את קצב ההליכה שלי וקיללתי את עצמי על זה שאין לי רישיון.
תוך שנייה הוצמדתי לקיר של איזה סמטה והבן אדם היה בכלל, אור? הוא שיחרר את האחיזה שלו מהפה שלי והתחיל להסתובב לאט כשהוא שם את הידיים על הראש והוא עוצם את העיניים, מה עובר עליו?
"תיראי מה את גורמת לי לעשות" אמר בשקט כשנשען על הקיר מולי, יש לו בעיה קטנה, אבל אני מודה שהתגעגעתי אליו אולי שבועיים לא ראיתי אותו "מה דרס אותך?" שאלתי והדלקתי סיגרייה ובחנתי אותו, זה הגיוני שהוא נהיה חתיך יותר? הוא היה עם חולצה לבנה שהבליטה לו את כל השרירים ומכנס שחור קרעים, ובכלל העיניים הכחולות האלה, הוא התקרב אליי והיינו ממש צמודים "התגעגעתי אלייך" אמר כשליטף את פניי, לא יודעת למה אבל המגע שלו העביר בי צמרמורת.
וגם שאני לא יודעת למה אבל היה לי את הצורך לראות אותו, להרגיש אותו "אני יותר" החזרתי והוא העלה את החיוך הכובש שלו, העברתי לו את הסיגרייה והוא לקח שאכטה ממנה
"התחמקת ממני, שבועיים" אמר ולקחתי חזרה את הסיגרייה "כעסתי" עניתי בלי להסתכל עליו, "אני מצטער, הייתי עצבני אחרי שניפנפת אותי" אמר שוב והסתכלתי עליו מהנהנת וזרקתי את הסיגרייה.
חייכתי חיוך קטן והוא משך אותי לחיבוק, כמה שהתגעגעתי אליו.
הוא התרחק טיפה ואז רכן אליי ושוב אותה הרגשה מדהימה.
שמתי את יידי על פניו בזמן שקירב את גופי אל שלו, לאחר מספר דקות התנתקו והצמדתי את המצחים שלנו כשאני עוד אל האצבעות בשביל להגיע אליו. "אני צריך לדעת מה את מרגישה אליי" אמר כשהתיישבנו כנגד הקיר, נאנחתי אני באמת לא יודעת מה אני מרגישה אליו "אני עוד לא יודעת אם זה אהבה אבל יש משהו ואני חושבת שזה יתפתח בעתיד" עניתי בכנות מסתכלת על העיניים הכחולות המדהימות שלו, הוא חייך בפעם הלא יודעת כמה היום ונישק אותי "זה מספיק בשבילי".
התחלנו ללכת ביחד ברחוב כשאנחנו חולקים מידי פעם נשיקות קטנות, אני לא חושבת שייצא מהקשר הזה משהו.
אני לא חושבת שיהיה לי קשר כלשהו בעתיד שיחזיק מעמד אי פעם, עם משפחה של מאפיונרים מי ירצה להתעסק? מי ירצה אותי בכלל? "בואי אליי" אור אמר והנהנתי.
•••••
נפלתי על המיטה של אור מסניפה את הריח שלו
שהיה בכל החדר והסדינים.
הוא צחק והניד בראשו, הוא הוריד את החולצה וכל השרירים שלו נמתחו ביחד עם הקעקועים.
הוא הוריד גם את הג'ינס ונשאר עם טרנינג, הוא
קפץ למיטה ושכבנו שם מכורבלים אחד בשני.
"אז אנחנו עכשיו... כאלו ביחד?" שאלתי והסתכלתי עליו למעלה, הוא לא היסס לפני שענה "כן".
עליתי מעליו והתיישבתי על הבטן שלו "אתה באמת אוהב אותי?" שאלתי והוא ענה שכן,
"ואתה לא תפגע בי בחיים?" שאלתי שוב ועברתי עם אצבעותיי על קעקועיו "בחיים" ענה ורכנתי לנשק אותו.
טוב, אז כנראה שבסופו של יום אור הוא זה שאני מסיימת איתו את היום, מי יודע מה הגורל יקבע.
YOU ARE READING
Offenders
Romanceהיא הייתה ילדה צעירה שלא באה ממקום כל כך טוב. היא נמנעה מהפשע והבאלגן אך היא עדין מסתובבת עם הילדים האלה כולם שם מכבדים אותה כי כולם יודעים מי אבא שלה- שימעון מלכה. שני אחיה הגדולים שומרים עליה כמו על החיים שלהם, ואבא שלה החליט שהדר צריכה ״שינוי״ אז...
