Offenders

פרק 18- ניו באלאנס

•הדר•
פתחתי את הדלת כשאור מאחוריי, ושנינו נכנסו לבית.
נועם וסער ישבו על הספה בפוזה המאיימת שלהם ואת אבא לא ראיתי איתם.
לקחתי כיסא אחד ושמתי אותו מול הבנים וסימנתי לאור שיישב על הכיסא.

נועם וסער החליפו בינהם כמה מבטים ובחנו את אור מלא פעמים מכל כיוון, צורה, ככה שהם כבר יודעים מה הצד היפה שלו ומה לא,
״טוב נו מה?״ התפרצתי והם הרימו את המבטים אליי מופתעים מההתפרצות שלי.
אור שם את ידו על הרגל שלי כשעמדתי לידו במטרה להרגיע אותי קצת ״תוריד את היד״ סער אמר בקול מאופק ואור הוריד את היד.
״איך קוראים לך?״ נועם שאל רגוע יותר מסער,
מבין שתי האחים שלי נועם הוא יותר הרגוע והשקול במילים, וסער הוא עצבני עם פיוז קצר.

״אור מזרחי״ אור ענה בביטחון וחייכתי אליו,
נועם וסער שוב החליפו מבטים אחד עם השני וחזרו להביט באור ״ומתי אתה משתחרר מהצבא?״ נועם שאל שוב פעם, כאלו שהשאלות האלה נחוצות בכלל, מה המידע הזה עוזר להם בכלל?
״עוד 10 חודשים״ אור ענה שוב בקלילות, ושמחתי על זה שהוא לא מתעצבן מהשאלות שלהם, נועם הנהנן לעצמו וסער המשיך להיות עם הפרצוף העצבני שלי, הוא לא מדבר איתי מאז המריבה שלנו, והוא חסר לי ממש בכל זאת אחי הגדול.

״טוב חלאס לזיין ת׳שכל״ סער אמר פתאום
״מה אתה עושה עם הדר? מה אתה מחפש אצלה?״ הוא המשיך להרים את הקול וכבר הבנתי לאן הוא חותר ״אני לא מבין למה אתה מתכוון״ אור ענה לו,
״לא מבין הוא אומר לי, אתה מחפש זיון? כי אם זה מה שאתה מחפש, אני מחפש אני מציע לך להתרחק ממנה עכשיו״ סער אמר שוב וראיתי איך הוא לא מתאפק להרביץ לאור או משהו,
אני לא יכולה לכעוס עליו. הוא בסך הכל דואג לי כמו כל אח טוב ומגונן, ולא לכולן יש את סוג האח הזה.
״ממש לא, זה הדבר האחרון שאני רוצה מהדר״ אור ענה והתיישר בכיסא, אין דברים כמוהו באמת, נועם חייך ונשען אחורה על הכיסא
״אתה אחלה אתה, שתדע״ נועם אמר בחיוך ואור גיחך, ״לא יודע, חצי קלאץ׳״ סער אמר בחוסר ביטחון, תמיד כשהייתי ילדה קטנה הייתי יותר מחוברת לסער מאשר לנועם.
ותמיד אמרתי שאם סער לא יאהב את חבר שלי אז אני אפרד מחבר שלי, וכאלו עד גיל חמש עשרה בערך הייתי אומרת את זה, עכשיו אני בדילמה.
״תקשיב, אני אוהב את הדר״ אור אמר בכנות והרגשתי איך הלב שלי מתחיל לדפוק,
״ובחיים אני לא ארצה לפגוע בה, ולפי מה שהספקתי להבין הדעה שלך מאוד חשובה להדר, אז מה שאתה מחליט משנה גם את ההחלטות שלה״ אור המשיך וראיתי את סער מתלבט,

סער נעמד וכך גם אור, סער תפס את אור מהחולצה באיום ואור המשיך להיות רגוע
״אם אתה רק תפגע באחותי הקטנה, אני מבטיח לך אתה לא תצא מזה בחיים״ סער אמר
וצחקתי, הוא שיחרר את אור והסתכל עליי ועשה לי את אחד הפרצופים שלו שאני מתה מהם
וקפצתי עליו בחיבוק ״אתה האח הכי טוב בעולם״ צרחתי משמחה ונועם הסתכל עליי והרים גבה ״ואז אתה נועם״ אמרתי והוא צחק.
••••
אור שם את ידו סביב כתפי והמשכנו להסתובב ביחד בטיילת, ״היית ממש מעולה היום״ אמרתי כשהוא הסתכל עליי בלי סיבה, הוא חייך אליי את אחד מהחיוכים הממיסים שלו ולא התאפקתי שלא לחייך גם אני.

״כן אני יודע, תמיד הייתי מושלם״ הוא ענה בגאווה וצחקתי, הוא צודק. הוא באמת מושלם.
״תביאי לי גלידת פיסטוק אחת ו-וניל נכון?״ אור שאל והנהנתי, אחרי שהוא שילם בטענה שככה זה יילך מעכשיו עם נישאר ביחד, המשכנו להסתובב עוד טיפה.
עברנו ליד החנות של ׳ניו באלאנס׳ ושוב ראיתי את הנעליים שרציתי מהפעם הראשונה שיצאתי עם אור, ״חכי דקה״ אור אמר לפתע ונכנס לחנות לכמה דקות.

״בואי״ הוא אומר כשיצא מהחנות עם שקית, הרמתי את גבותיי בשאלה ״את תיראי״ ענה והנהנתי באיטיות.
״אז באמת תודה, שלא התעצבנת מאחים שלי או משהו״ אמרתי שוב וחיבקתי אותו, הוא צחק ושתל נשיקה לראשי ״לא זה שטויות, אני יגיב ככה בדיוק כשיהיה לדני את החבר הראשון״ חייכתי אליו וחיזקתי יותר את החיבוק.

השעה הייתה כבר שבע וחצי או משהו ואור ליווה אותי עד הבית כמו ג׳נטלמן אמיתי.
״קחי״ אור אמר ונתן לי את השקית, לקחתי אותה בבילבול וכשניסיתי לראות מה יש בשקית הוא הרים את ראשי בשביל שאסתכל עליו,
״אל תפתחי את זה עד שאני לא מסמס לך שאני בבית״ אמר וצחקתי והנהנתי.
הוא נתן לי נשיקה רכה ועדינה ונכנס לאוטו שלו שחיכה בשכונה שלי מאז שיצאנו להסתובב יחד.
נכנסתי לבית וראיתי את נועם וסער בסלון עם כמה חברים שלהם יושבים ורואים משחק כדורגל
״הדר״ שמעתי את קולו של סער לפני שהתקדמתי לחדר שלי, חזרתי אחורה והסתכלתי עליו בשאלה ״איפה היית?״ שאל בחשד וכל החברים הסתכלו עליי וחלקם גם בחנו אותי למרות שהייתי לבושה בבגדים הכי פשוטים בארון של הראל, ״הסתובבתי עם אור״ עניתי בכנות והוא הנהנן לעצמו,
״ואת יוצאת היום?״ שאל שוב פעם ונועם השתיק את הטלוויזיה מתרכז יותר בשיחה ונועץ מבטים בחברים שלו שהתלוננו שהם לא שומעים
״לא שידוע לי, כרגע לא״ אמרתי והוא הנהנן בפעם השנייה וחזר להסתכל בטלוויזיה והוריד כאפה לאיזה אחד שבחן אותי יותר מידי.

״קנית לי את הנעליים?! אתה נורמאלי״ צעקתי על אור בטלפון והוא צחק, מה מצחיק את המלגר הזה אני לא מבינה? זה נעליים שעולות חמש מאות שקל, ״תגידי תודה וזהו הדר״ הוא אמר כשהפסיק לצחוק, ״אני יחזיר לך את הכסף בקרוב״ אמרתי בשקט ובחנתי את הנעל מקרוב,
״איך ידעת את המידה שלי?״ הוספתי כשראיתי את המספר 38 שהיה על הנעליים החדשות שלי, ״אל תדברי שטויות הדר, אני לא צריך שתחזרי לי כלום, זאת מתנה בסדר? ולא יודע ניחשתי״ אור ענה בעצבים קלים,
״הן מושלמות תודה אור״ אמרתי בהתרגשות והחלתי לפיג׳מה תוך כדי שאני מחזיקה את הטלפון בעזרת הלחי והכתף.
״בשבילך הכל תינוקת״ ענה וכך סיימנו את השיחה.