•הדר•
"איכס מה רומנטיקה עכשיו?" צעקתי על אור והוא צחק, אני ואור כבר בקשר טוב בערך שבועיים ועכשיו אנחנו אצלו כבר מהצהריים אחרי שהוא לקח אותי מהבית ספר כמו בכל הפעמים האחרונות כשאני אצלו, וכנראה שהוא שכח להזכיר שהוא טחון כי הבית שלו ענקי, אני מתכוונת שהוא ברמה של ארמון.
אני מחפשת סרט בזמן שהוא מכין משהו לאכול כי לא רציתי פופקורן וחטיפים, אז הוא זורק סגנונות של סרטים ואני לא בוחרת שום סרט כבר עשרים דקות.
קמתי מהספה אל המטבח רואה את הגב הרחב והשרירים הענקים שלו שמדהימים אותי כל פעם מחדש, הוא היה רק עם טרנינג לבן וכל תנועה שהוא עשה גרמה לשרירים שלו להימתח יותר.
חיבקתי אותו מאחורה, ובהתחלה הוא נבהל אך לאחר כמה שניות הוא צחק והסתובב אליי והרגשתי את שפתיו על ראשי, הוא עטף אותי עם כל גופו "מה אנחנו?" שאל והרגשתי את עצמי קופאת.
אני לא יודעת אם אני רוצה משהו מעבר לזה כרגע, טוב לי עם אור ואני לא מחפשת משהו רגשי.
הוא שם לב ששתקתי הרבה זמן ושיחרר את החיבוק והמשיך לבשל, "מה אנחנו?" החזרתי והתיישבתי בשולחן שבמטבח הוא נאנח והסתובב אליי "את מרגישה אליי משהו בכלל?" שאל והשפלתי מבט "טוב לי איתך."
פלטתי בלי לחשוב על מה שאמרתי "באיזה כוונה של מרגישה אתה מתכוון?" אמרתי שוב, הוא הסתכל עליי במבט של ׳את רצינית עכשיו?׳
התעלמתי מזה והלכתי לחפש סרט.
אור התעקש להחזיר אותי לבית אבל התעקשתי יותר לחזור לבד, הייתי צריכה לחשוב על הכל, עליי ועל אור על איך שהמשפחה שלי תקבל את זה אם נהיה ביחד איזה לא יהיה טוב, בכלל. עצרתי בבניין ונפגשתי עם החברים ולבסוף חזרתי בשעה 1 לבית.
••••••••
קמתי בבוקר ולבשתי ג'ינס בצבע זית עם חולצה לבנה וסניקרס לבנות.
יצאתי לבית ספר מחליטה להבריז משעה ראשונה של תנך, התיישבתי בחוץ נותנת לשמש לחמם אותי בזמן ששתיתי את פחית הפאנטה שלי.
לפתע הרגשתי צל מעליי חוסם את השמש, הסתכלתי למעלה רואה נער עם חיוך שובב בוחן אותי "מה?" אמרתי חסרת כוחות הוא חייך וענה "בת מעשנת, את זה עוד לא ראיתי" אמר כשלקחתי את השאכטה שלי, גילגלתי עיניים והפעלתי את השירים באוזניות "אני דור בן שבת" אמר והוציא אוזנייה אחת, "ו..?" מתחיל ממש להימאס לי מהשיחה המפגרת הזאת והילד היה נראה לי די מוכר, אולי ראיתי אותו פעם.
"מה ו? איך קוראים לך?"
"מאירה" עניתי מתחילה לקום מהדשא וניקיתי את התחת שלי מליכלוך "אפשר לעזור לך?" דור אמר וחייכתי אליו חיוך ציני והלכתי משם.
היום עבר לאט מידי, כאלו השעון נתקע ולא זזים לו המחוגים המטומטים.
קיבלתי הודעה מחן שיוצאים לשכונה איפה שכולם תמיד נפגשים וזה יעזור לי יותר להשתלב.!
כנראה שחן וליה עוד לא הבינו שאני לא אוהבת אנשים ולא בא לי להשתלב.
לבשתי שורט ג'ינס וחולצה לבנה עם כיתוב, מעיל עור שחור מעל ופלדיום שחורות.
עברתי את הנוהל הרישמי אצל אחים שלי ויצאתי למקום שהם אמרו לי, הגעתי אחרי 10 דקות וראיתי אותם יושבים ביחד כולם.
התיישבתי לאחר שחיבקתי את הבנות, העברנו את הזמן והיה סביר "שיאלה את מי רואים פה?" שמעתי קול מאחורי וראיתי את דור "להה זאת את? מאירה? אני רואה טוב?" הוא הוסיף, וגילגלתי עיניים בזמן שסיננתי עוד שיחה מאור
"יאלה אתם באים אמת או חובה?" הציע איזה ילד אחד וקמתי משם, מה אני ילדה קטנה בחייאת?
"מה קרה מאירה לא לרמה שלך?" דור הקניט שוב ועניתי לשיחה של אור "מה?"
"מה את ילדה קטנה? מה את מסננת" אור אמר בייאוש, אוי לפעמים היא דביל קצת, גיחכתי קצת "להזכירך אני באמת ילדה קטנה" עניתי לו וצעקתי למישהו שאני לא באה ואני הולכת לבית.
התחלתי להתקדם לאט כשהרוח מעיפה את השיער על הפנים שלי, "את הולכת לבד?" אור אמר לאחר שתיקה ארוכה "כן למה?" עניתי בשקט.
"השעה 2 בלילה, למה את בחוץ? מסוכן" אם הוא רק היה יודע שאבא שלי המאפיונר הכי ידוע בעולם, ואחים שלי עובדים אצלו ותאמינו לי לא היו רוצים להתעסק איתי עכשיו, או מתישהו.
"השעה 2 בלילה למה אתה ער?" התחכמתי איתו, הוא נאנח "כי אני דואג לך" אמר ובמהירות שאל באיזה רחוב אני נמצאת ולאחר שעניתי לו הוא ניתק ואמר לי לחכות, המשכתי קצת ללכת וזרקתי לאיזה קבצן שטר של עשרים הוא חייך מאושר כאלו עשיתי לו את היום, שמעתי צפירה ולא הסתובבתי עד שהרכב של אור נסע בקצב שלי ונכנסתי לבפנים.
YOU ARE READING
Offenders
Storie d'amoreהיא הייתה ילדה צעירה שלא באה ממקום כל כך טוב. היא נמנעה מהפשע והבאלגן אך היא עדין מסתובבת עם הילדים האלה כולם שם מכבדים אותה כי כולם יודעים מי אבא שלה- שימעון מלכה. שני אחיה הגדולים שומרים עליה כמו על החיים שלהם, ואבא שלה החליט שהדר צריכה ״שינוי״ אז...
