Offenders

פרק 23- נרגעת

•אור•
״אבל כוסעמק תני לי לדבר״ צעקתי בעצבים והדר שתקה, על הבוקר היא רבה איתי בגלל עדי, לא התעוררתי, לא נשמתי והיא רבה איתי.
״עדי לא גרה בעיר שלנו בגלל זה היא הייתה פה כמה ימים וזהו היא חזרה לעיר שלה״ עניתי להדר בכנות והיא צחקה בזילזול והתעצבנתי, מה היא צוחקת לי בפרצוף? באמא שלי שהיא מתנהגת כמו בת חמש לפעמים
״לא גרה בעיר? בגלל זה היא ישנה אצלך? תגיד לי אתה מקשיב לעצמך?״ היא צעקה בתיסכול והתיישבה על הספה, זה הורג אותי כשאני פוגע בה.

נישענתי על הקיר מולה וחיכיתי שהיא תדבר,
״היא ישנה איתך?״ שאלה והסתכלה עליי והינהנתי לשלילה, ״איפה היא ישנה?״
״בחדר אורחים״ עניתי והיא הנהנה, היא יצאה החוצה למרפסת והלכתי להביא בקבוק בירה יצאתי אחרייה, היא כבר הדליקה את הסיגריה ולא דיברה איתי
״את עדין כועסת?״ שאלתי בחשש ושתיתי מהבירה, היא הנהנה וראו שהיא מתאפקת לא להתפרץ ״למה?״ שאלתי כמו מטומטם
היא הסתובבה אליי עצבנית ונשמה עמוק
״לא אמרת לי שהיא ישנה אצלך כמה ימים, אתה לא חושב שאתה אמור להגיד לי דבר כזה? שבחורה שמאוהבת בך רצח באה לישון דווקא אצלך?״ היא אמרה בעצבים ושתתה קצת מהבירה שלי,
״היא לא מאוהבת בי הדר, לא היה לה איפה להיות״ היא צחקה בזילזול וגילגלה עיניים
״אתה כזה מפגר״ היא אמרה והתיישבה על הכיסא ״איפה החברה הזאת שלה גרה? שבאה לבריכה גם, גילי?״ שאלה והסתכלתי עלייה
גם כשהיא עצבנית היא יפה.

״היא גרה שני רחובות מפה״ עניתי והיא עצמה את עינייה בעצבים, ״אם חברה שלה גרה בעיר, מה הבעיה שהיא תישן אצלה ולא אצלך? תפסיק להיות כזה עיוור אור, עוד שנייה ואתה עוזב אותי בשבילה״ היא אמרה בייאוש ונכנסה חזרה לבית ועלתה חזרה לחדר שלי.
היא לא מבינה עדין שבחיים אני לא יעזוב אותה, עדי כוסית מודה, אבל הכי רחוק שהייתי עושה עם עדי, זה אותה.
את הדר אני אוהב יותר מאת החיים שלי.
נכנסתי לחדר שלי וראיתי אותה יושבת על המיטה בתיסכול והיא ‏בהתה בקיר שממול,
התיישבתי לידה על המיטה והסתכלתי על הקיר גם ״את צודקת, הייתי צריך לספר לך״ אמרתי והיא לא הגיבה.
המשכנו לשבת שם בשתיקה אולי חצי שעה פשוט יושבים אחד ליד השני ומסתכלים על הקיר וזה שיגע אותי שהיא לא מתייחסת אליי.
״אם גבר אחר היה ישן אצלי בבית במשך כמה ימים ולא הייתי אומרת לך כלום, והיית מגלה על זה אחרי שהוא כבר הלך, איך היית מרגיש?״
הדר שברה את השתיקה בשאלה הזאת ויכולתי להבין כמה פגעתי בה, היא קמה מהמיטה ואחרי כמה דקות שמעתי את דלת הבית נטרקת.
אני כזה בן זונה.

״תשמע יבן זונה עם לא עונים לך אתה צריך להבין משהו נכון? למה אבל להעיר אותי בכוונה יזין״ צעקתי על המפגר שהעיר אותי משינה,
קצת אחרי שהדר הלכה נרדמתי ועכשיו מישהו שהתקשר שלוש פעמים העיר אותי
״גם אם זאת אני?״ הקול הנשי של עדי נשמע מהקו השני של הטלפון, נאנחתי וחזרתי לשכב על המיטה ״כן, במיוחד עם זאת את״ עניתי וניסיתי לסיים את השיחה כמה שיותר מהר, הסתובבתי לכיוון השני מול הקיר ועצמתי את עיניי ״למה?״ שאלה ולא עניתי לה אז היא שאלה שוב פעם והבנתי שאני לא יצליח להירדם שוב אז קמתי מהמיטה והתחלתי לארגן את התיק שלי של הצבא למחר בבוקר,
״סתם רבתי עם הדר כי לא סיפרתי לה שישנת אצלי״ עניתי ודחפתי בוקסרים וחולצות לבנות חלקות לתיק, ״ולמה לא סיפרת לה?״ עדי שאלה ובאמת ניסיתי להבין למה לא סיפרתי לה.

״לא יודע״ עניתי והלכתי להביא שמפו חדש מהארון מקלחת, ״אה אני מצטערת, אתה חוזר מחר לבסיס?״ נכנסתי עוד כמה דברים ויצאתי למרפסת והדלקתי סיגריה,
שמתי את עדי על רמקול ונכנסתי בינתיים לווצאפ בשביל לבדוק מתי הדר הייתה מחוברת לאחרונה, ״כן מחר אני חוזר״ עניתי בשיעמום וראיתי שהיא מחוברת עכשיו,
נכנסתי לשיחה שלנו ועליתי קצת למעלה והדברים היחידים שראיתי היו כמה בן זונה אני.
אני מתייחס אליה כמו זבל, לא מתקשר, לא שולח הודעות, עונה לה יבש או שאני מתעצבן עלייה, אני לא יודע מה קורה איתי ראבק, אני יודע שאני אוהב אותה יותר מידי אבל משהו מוזר קורה לי גם ״טוב, אני שומעת שמפריע לך שרבת עם הדר אז כדאי שלפני שתחזור לבסיס תלך לדבר איתה״ עדי אמרה והינהנתי לעצמי, אולי היא צודקת ״תודה עדי״ עניתי וניתקתי את השיחה.
יש משהו במה שהיא אומרת, מפריע לי שרבנו ושהוא כועסת עליי אז אני חייב ללכת לבקש ממנה סליחה או לדעת שהכל בסדר איתנו, למה חודש שלם אני הולך לדעת שהיא שונאת אותי.
חזרתי לבית שלי שהיה ריק כי בטח כולם בחיי השיגרה שלהם, בית ספר או עבודה.
שמתי על עצמי ג'ינס שחור וחולצה בצבע אפור ויצאתי לבית של הדר.

״מה קורה סער? הדר בבית?״ שאלתי כשהוא פתח לי את הדלת והוא הנהנן לשלילה
״היא יצאה לסיבוב בחוץ, היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב״ ענה והינהנתי והסתובבתי לחפש אותה.
אחרי עשרים דקות בערך ראיתי אותה יושבת על ספסל עם טרנינג שחור ושיער שאסוף לגולגול מעפן כזה, היא ישבה ישיבה מזרחית ועישנה סיגריה, באמא שלי היא תלבש שק תישאר יפה.
התיישבתי לידה והיא הרימה את ראשה מהאייפון והסתכלה עלי במבט ריק וחזרה לאייפון, ״אני לא אוהב לריב איתך״ אמרתי והיא שתקה, ״אז באמת סליחה, אני לא מצליח להמשיך כרגיל כשאת כועסת עליי״ המשכתי והיא יצאה מהטלפון והסתכלה עליי
״אני באמת מצטער יפה שלי, הדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בך״ היא זרקה את הסיגריה על הריצפה והסתכלה עלייה ולא ענתה לי.
״עברו אולי 6 שעות מאז שהלכתי, אני בטוחה במיליון אחוז שלא חשבת עליי בגלל הריב.
עם מי דיברת ומה הוא אמר לך?״ שאלה והופתעתי מכמה שהיא מכירה אותי, הסתכלתי עלייה והיא הייתה נראת מיואשת מהמצב.
לאיזה מצב אני מביא את חברה שלי?
״עדי״ עניתי בכנות והיא גיחכה ״היא אמרה לי לבוא לדבר איתך״ היא הוציאה עוד סיגריה ועישנה אותה באיטיות מייסרת בדיוק כמו שהיא אוהבת ״עדי הא? הגענו למצב שאתה לא יודע מה לעשות ואתה מקבל עצות מבלונדה מפגרת״ אמרה בזילזול וקמה מהספסל והלכה לכיוון הנגדי מהבית שלה
״היא לא מפגרת״ הגנתי עלייה והיא הסתכלה עליי בהלם.

•הדר•
״אני לא מבינה באיזה קטע אתה עוד מגן עלייה?״ שאלתי בהלם והוא שתק
״אם לא שמת לב בגללה אנחנו רבים, ואני בטוחה מאוד שהיא הסיבה העיקרית לזה שאתה לא מתייחס אליי״ צעקתי והרגשתי את הדמעות עולות אז מהר הסתובבתי והלכתי משם
ולא הופתעתי כשהוא לא בא אחריי.

״מיכה? מה אתה עושה פה?״ שאלתי בהפתעה כשנכנסתי לבניין הנטוש והקבוע של כל החברים
הראל שלחה לי הודעה שהיא שם ובגלל זה הלכתי, ״נרגע, ואת?״ שאל ונאנחתי
״בדיוק כמוך״

״די נו״ ציחקקתי כשידיים נגעו בגבי מאחורה
ודיגדגו אותי, התנודדתי טיפה מצד לצד ונאחזתי בקיר של הבניין הנטוש
״מיכה די״ אמרתי שוב וצחקתי, ולקחתי שלוק מבקבוק הוודקה שהיה בידי
הרגשתי יד נותנת כאפה לישבן שלי וכשהסתובבתי בהפתעה מיכה נישק אותי באגרסיביות, ״די״ מילמלתי וניסיתי לדחוף אותו ולא הצלחתי בגלל הבדלי הכוחות.

״היא אמרה לך די לא?״ שמעתי קול גברי וראיתי את אור מאחורי ותוך שנייה הייתי קרובה לאור ולא למיכה השתוי.