היא הייתה ילדה צעירה שלא באה ממקום כל כך טוב.
היא נמנעה מהפשע והבאלגן אך היא עדין מסתובבת עם הילדים האלה כולם שם מכבדים אותה כי כולם יודעים מי אבא שלה- שימעון מלכה.
שני אחיה הגדולים שומרים עליה כמו על החיים שלהם, ואבא שלה החליט שהדר צריכה ״שינוי״ אז...
•הדר• -אחרי שנה- ״אתה רוצה שאני אבוא איתך לנשף?״ שאלתי בתדהמה את דור שצחק והנהן.
״אז, את מסכימה?״ דור שאל בהתלהבות והנהנתי בחיוך, הוא צחק והרים אותי וסיבב את שנינו כך שאני באוויר. צחקתי גם אני וכרכתי את ידי סביב צווארו.
דור הוריד אותי למטה והסתכל עליי מאושר, הוא קירב אותי אל גופו והצמיד את שפתינו. הוא הניח את ידו על הלחי שלי וניסה לקרב אותי אפילו יותר קרוב.
״תיהיה בריא כמה אוויר יש לך״ מילמלתי והוא צחק, ״כבר קנית שמלה?״ דור שאל והנדתי בראשי לשלילה. ״יש לך עוד שבועיים י׳גנובה״ דור אמר בלחץ וצחקתי. ״אני הולכת עם הבנות עוד שעה״ עניתי והוא חייך.
אני ודור ביחד כבר שלושה חודשים, שלושה חודשים מדהימים שהיה לי בהם הכי כיף בעולם. הקשר שלי ושל אור נגמר סופית אבל האהבה עדיין לא. דור נפרד מאליה בתחילת הלימודים של כיתה יב, ליה נהייתה חברה של הילד שאהבה בתחילת שנה וחן חברה של מיכה.
לצער כולנו חן ומיכה ביחד, היא יודעת שאף אחד כבר לא אוהב אותו אבל היא יודעת שאף אחד מאיתנו גם לא ימנע ממנה להיות איתו. הראל נשארה הרווקה שבחבורה, ממשיכה להנות ולעשות שטויות.
״אז איזה שמלה קניתן?״ שאלתי את הבנות כשעליתי לרכב של חן. ״אני קניתי שמלה ארוכה בצבע ורוד עם שרוולים דקים וחגורה בצבע כסף ועקב כסוף גם״ ליה אמרה בחיוך רחב וצחקתי, היא הולכת להיות שווה.
״אני קניתי בצבע צהוב בננה, שמגיעה עד לברך והיא משוחררת כזו, לא בחרתי נעל עדין״ הסבירה הראל והנהנתי. ״אני עדין לא קניתי״ חן אמרה ושמחתי, לפחות אני לא היחידה.
אני והראל התפצלנו לחנות אחת והבנות לחנות אחרת. ״מצאתי״ מילמלתי לעצמי כשהבחנתי בשמלה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
״סיסטר השמלה הזאת הורסת״ הראל צעקה בחנות והתלהבתי יותר, ״נכון?״ שאלתי בהתרגשות, היא הנהנה וחייכתי.
״פאק״ מילמלתי כשראיתי שהשמלה הקסומה עולה 3000 ש״ח, לעזעאל מאיפה אני אביא את כל הכסף הזה? ״עזבי, אין לי פה מספיק״ אמרתי בעצב להראל שנאנחה ויצאנו מהחנות. הבנות כתבו לנו שהם הלכו לאכול והראל כמובן הייתה חייבת להצטרף אז הלכתי לבית. --- ״שבועיים אחרונים של 12 שנה של למידה מתמשכת הנה אני באה״ אמרתי לעצמי בבוקר והתחלתי להתארגן.
