•הדר•
עברו עוד כמה ימים משעמים בטירוף, שהדברים שעשיתי היו לצאת לבית ספר ולחזור לבית.
לא דיברנו מאז השיחה ההיא בלילה, וגם עם אבא לא דיברתי מאז שהתפרקתי לו בידיים וכנראה שנועם וסער לא יודעים על זה כי הם התנהגו כרגיל.
לבשתי ג'ינס טום בוי עם חולצה בצבע בורדו וסניקרס גבוהות שחורות, עשיתי קוקו גבוה ויצאתי לבית ספר.
סיננתי שיחה של דור החופר כי הגעתי למסקנה שהתקרבנו יותר מידי בשביל ידידים וחוץ מזה שאני לא סובלת אותו.
הגעתי לבית ספר וחיפשתי מקום עם שמש,
אבל המון שמש.
התיישבתי באיזה פינה אחת ונשענתי על הקיר ועישנתי את הסיגריה שלי של הבוקר וקיבלתי הודעה מחברה ישנה שלי מפעם, גדלנו ביחד ועשינו הכל ביחד וכשאני אומרת הכל זה הכל.
שתינו ביחד, עישנו ביחד, לקחנו סמים ביחד, גנבו,פרצנו,הרבצנו,קיללנו,התקלחנו בקיצור הכל,
אפשר לומר שיש לנו את אותו ראש, וכשעברתי בית ספר , זה די התנתק וקצת שכחתי ממנה.
-הראל מגידיש- פשוט אחות לכל דבר, פתחתי את ההודעה ושתיתי מהפאנטה שלי :
׳לאן נעלמת ליי יקוף ביצות?׳ חח אוי כמה שהתגעגעתי לטימטום שלה.
׳לבית ספר של אשכנזים, מתכון להתאבדות?׳ החזרתי לה הודעה ואחרי חמש דקות היא ענתה
׳באה להציל אותך, שמעתי מישהו מארגן מסיבה פרטית היום בערב תבואי׳ מסיבה? פרטית? רק חרא יוצאים מהדברים האלה, וילדים.
כן בעיקר ילדים יוצאים מהשטויות האלה, אבל מה אכפת לי גם ככה אין לי מה לעשות
׳זורם ינוד, תאספי אותי?׳ החזרתי לה וקלטתי שהסיגריה שלי כבר נגמרת, לקחתי עוד כמה שאיפות אחרונות וזרקתי את הסיגריה לקיבינימט.
׳הלוואי ונקבל זיון׳ היא שלחה וגיחכתי.
•••••
כבר הייתי בתוך המועדון כשכבר הספקתי להעיף ממני הרבה חרמנים ולגרוף הרבה מבטים.
העברתי את הסיגריה להראל שצחקה עם הבחורים שקראו לנו לפני שעה.
אפשר להגיד שאני מחוקה בטירוף ואני מסוגלת לנשק את הבן אדם הבא שייכנס לכאן.
הלכתי לבר "קולה" סיננתי לברמן שזרק לי מבט מפלרטט, הסתכלתי על האנשים מסביבי ונגעלתי.
אלה החיים שלי? ככה אני ארצה להמשיך לחיות?
אבל אין לי דרך אחרת לחיות, זאת התשוקה שלי המועדונים, אני חיה ונושמת אלכוהול, למזל יש לי כבד של משפחת מלכה שיודע מתי לעצור.
נגעלתי מעצמי והרגשתי את הבטן שלי מתהפכת, לקחתי לגימה מהקולה רואה את דור מתיישב מולי הרמתי גבה "לכי לבית, מה את עושה פה?" וואו פתאום כשאני מסתכלת עליו הוא ממש חתיך, ציחקקתי ושיחקתי בשיערי עם חיוך שובב
"לא נו, את שיכורה?" שאל בתסכול וצחקתי שוב עשיתי פרצוף מצחיק וקרצתי לו.
לקחתי את הנרגילה מאיזה ילד אחד מלחיץ והעברתי להראל שהייתה בסטלה לגמרי.
ראיתי את דור נעמד מאחורי והסתכלתי עליו עם גבה מורמת והוא סימן לי ללכת, ניענעתי את ראשי והסתובבתי חזרה לכולם ודור נאנח והלך.
לפתע, הרגשתי בחילה איומה וכל הבטן שלי התהפכה ולפני שהספקתי לעשות משהו כבר הקאתי על כל השולחן הקטן שכולם ישבו סביבו.
כל השיער שלי היה מרוח בקיא של עצמי וכל הבגדים שלי התלכלכו בזמן שכולם מסתכלים עליי בגועל וחלק לא התייחסו אליי בכלל.
קמתי ואספתי את שערי לגולגול מאיזה גומייה שהייתה לי על היד מבלי שידעתי בכלל,
גיחכתי לעצמי והסתכלתי על כל הבנים שאני יודעת שרוצים אותי, מסתכלים עליי ולא יודעים מה לעשות
"אתם יודעים? אבא שלי פעם אמר לי ׳גבר שיחזיק לך את השיער כשתקיאי, יהיה בעלך׳" כולם הסתכלו עליי לא מבינים מה אני רוצה, והסתכלתי על כולם בגועל ולא ראיתי את הראל.
"כנראה שאף אחד ממכם לא יהיה בעלי" אמרתי ויצאתי מהמועדון.
הורדתי את הבגדים שלי ונשארתי בהלבשה תחתונה והסתכלתי דרך החלון, הייתה דממה בבית, אחים שלי בטח הורסים חיים של בן אדם כרגע או סתם מזיינים מישהי ואבא ישן.
שמעתי כמה רעשים אבל לא התייחסתי לזה, בטח חתול בגינה או משהו
שלפתי את הסיגריה האחרונה מהקופסא ועישנתי אותה בזמן שאני מסתכלת על אנשים מטומטמים שמסתובבים ברחוב בשעה 3 בלילה.
••••••••
משום מה היום בבוקר קמתי מוקדם, השעה רק 7 וכבר הספקתי ללכת למכולת של ׳מנש׳ וקניתי סיגריות.
עוד הייתי בהלבשה תחתונה מאתמול רק עם חולצה רחבה של נועם או סער עליי לא זוכרת.
ושוב מצאתי את עצמי מעשנת בחלון, אבא כבר הלך לסידורים שלו ונועם וסער עוד לא חזרו.
כיביתי את הסיגריה על החלון וזרקתי אותה החוצה אך המשכתי להסתכל דרך החלון על הילדים הקטנים שממהרים לבית ספר והאנשים לעבודה שלהם.
הדלת של החדר נפתחה והסתובבתי במהירות
ראיתי את... אור? הוא עמד שם עם התיק הענקי שלו והמדים המלוכלכים שעשו אותו כל כך אלוהי.
הוא חייך אליי את החיוך הזה שלו כאלו כלום לא עבר עליו כל הזמן הזה.
הסתכלתי עליו פעורת פה והרגשתי איך הדמעות עולות, שמישהו יגיד לי למה אני כל כך חלשה לידו? הוא פתח את ידיו בחיוך רחב ורצתי אליו כל כך מהר התפרקתי בין ידיו וכרכתי את רגליי סביב מותניו בזמן שהוא חיבק אותי חזק גם כן,
"איך התגעגעתי אלייך" אמר והסניף את שיערי, לא שיחררתי את החיבוק ממנו.
מה הוא עושה פה בכלל? איך הוא יודע איפה אני גרה? התיישבנו על המיטה כשאני יושבת עליו כמו תינוקת, לאחר מספר דקות שהתנחמתי בזה שהוא חזר אליי.
תפסתי את פניו בשתי ידיי ונישקתי אותו, סוף כל סוף נישקתי אותו, כמה התגעגעתי אליו אלוהים.
הנשיקה הייתה עדינה ואוהבת, נשיקה של געגוע
לא נשיקה סוערת ותשוקתית כמו תמיד.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי כשהתנתקנו וראיתי את השיער הקצוץ היפה שלו והזיפים שארכו טיפה הוא פשוט אלוהי, הוא פשוט מדהים בעיניי.
"באתי אלייך" ענה והסתכל לי לתוך העיניים, העיניים הכחולות האלה יהרגו אותי בסוף.
נישקתי אותו שוב פעם לא מצליחה להתנתק ממנו "היית בבית?" שאלתי ונישקתי את צווארו נשיקות קטנות, והוא הניע את ראשו לשלילה והסתכלתי עליו בשוק.
הוא בא אליי לפני שהוא היה בבית בכלל, פשוט התחלתי לבכות כמו מטומטמת. זה ריגש אותי כל כך שהוא חושב עליי ברמה שהוא לא הולך למשפחה שלי אלא הוא בא אליי.
בכיתי כל כך הרבה והוא לא הפסיק לנגב לי את הדמעות.
התאפסתי על עצמי טיפה וקמתי ממנו מושיטה לו את ידי, הוא כיווץ את גבותיו "לבית, שלך"
YOU ARE READING
Offenders
Romanceהיא הייתה ילדה צעירה שלא באה ממקום כל כך טוב. היא נמנעה מהפשע והבאלגן אך היא עדין מסתובבת עם הילדים האלה כולם שם מכבדים אותה כי כולם יודעים מי אבא שלה- שימעון מלכה. שני אחיה הגדולים שומרים עליה כמו על החיים שלהם, ואבא שלה החליט שהדר צריכה ״שינוי״ אז...
