אפילוג

10.8K 519 316
                                    

טוב אז בפעם האחרונה לסיפור הזה-
•הדר•
״מה את לא מבינה כוסעמק?״ מילמלתי בעצבים ״מה זה כוסעמק?״ שאלה במבטא ובבילבול ודפקתי את ראשי בשולחן מספר פעמים.
לידיה נאנחה והמשיכה לסרק את שיערי.

״תקשיבי אף פעם לא סיפרת לי למה המשפחה שלך לא פה״ לידיה אמרה ודפקתי את ידי בשולחן בעצבים.
״אז הנה אני מסבירה לך עכשיו. המשפחה שלי בכלא״ אמרתי והיא הסתכלה עליי בהפתעה ושמה את ידה על פיה בלחץ,

״למה?״ שאלה וקמתי מהכיסא לכיוון המיטה שלי שהייתה בצד החדר, ״כי הם עבריינים, את לא מבינה?״ הסברתי והיא הנידה בראשה לשלילה.

״Offenders״ אמרתי ״מבינה עכשיו?״ שאלתי בכעס והיא הנהנה במהירות.

״יופי, עכשיו אני צריכה ללכת למכון כושר״ מילמלתי בכעס ויצאתי מהבית.

אז עברו ארבע שנים מאז שעזבתי ועברתי לגור בארצות הברית, ניו יורק.
אני כבר בת 22 ואני חולקת דירה עם לידיה, אישה עם שיער אדמוני שבאותו הגיל שלי.
ניתקתי כל קשר עם החברים בישראל חוץ מעם הראל שאיתה אני מדברת מידי פעם.
אני לא יודעת מה עם המשפחה שלי וזאת אחת הסיבות שאני שונאת לדבר עליהם עם לידיה.

אין יום שאני לא חושבת מה איתם, מה עם דור ומה עם הראל והבנות.
על אור אני משתדלת כמה שלא לחשוב אבל זה חזק ממני.

אבל היו רק שני אנשים שהודעתי להם שאני עוזבת.

-פלשבאק-
דפקתי על הדלת של דור וחיכיתי שהוא יפתח, אחרי כמה דקות הדלת נפתחה ודור הסתכל עליי בחיוך אבל הוא ירד אחרי שניות ספורות כשראה את מבטי.
״מה קרה?״ שאל בדאגה והרגשתי שמחה שלפחות לבן אדם עדין אכפת ממני, אחרי כל מה שעשיתי.

״אני עוזבת״ הודעתי כשהכניס אותי לביתו ונכנס אל המטבח כדי להרתיח מים לקפה.
״אבל הרגע הגעת״ דור התבלבל וצחק, חבל שזה לא מצחיק כמו שהוא חושב.

״דור״ נקבתי את שמו ברצינות והוא התקדם לסלון כדי להסתכל עליי, ״אני עוברת לגור בניו יורק״ סיננתי והוא פלט צחוק.

״את אמיתית?״ שאל כשראה שאני לא צוחקת, הנהנתי והוא התיישב לידי על הספה.
״למה?״ שאל באכזבה והשפלתי את מבטי,
״אני לא יכולה להיות פה יותר״ מילמלתי והוא נאנח ״אז תעברי עיר״ ביקש והנדתי בראשי לשלילה, ״החלטתי כבר, פשוט באתי כדי להודיע לך״ עניתי וקמתי מהספה.

כשהנחתי את ידי על הדלת, הסתובבתי אחורה וראיתי את דור עם פרצוף מבואס,
״אתה יכול לא לספר לאף אחד? רק עד שאעזוב. זה לא ייקח הרבה זמן״ אמרתי והוא גיחך.

״את לא יכולה לעזוב אותי הדר״ הוא מלמל לעצמו והחזיק בראשו ״להזכירך, אתה עזבת אותי״ עניתי בקרירות והוא הסתכל עליי לא מאמין.
״אני לא מתכוון לזה ככה. התרגלתי כבר לראות אותך כל יום, כל היום. לחיות איתך ועם החברים״ הסביר והנהנתי בהבנה.

OffendersWhere stories live. Discover now