Offenders

פרק 11- שיגרה

•הדר•
לא סיפרתי לאחים שלי שיש לי חבר, כי אחרי
זה לא בטוח שישאר לי חבר.

אני עכשיו מתארגנת לבית ספר אחרי שלא דיברתי עם אבא כבר 3 ימים, לבשתי ג'ינס שחור עם חולצה שחורה, נעלי סניקרס לבנות וז'קט ארוך שמגיע לאמצע השוק בצבע לבן.
אספתי את שיערי לקוקו גבוהה ושמתי את כל הטבעות הכסופות שלי והלכתי לאבא.

לקחתי נשימה גדולה ופתחתי את הדלת,
"מה קרה ילדונת?" שאל ולא הרים את מבטו
אלא נשאר להתעסק בדפים שלו, הרמתי גבה "איך ידעת שזו אני?" כאלו, הוא לא הסתכל או משהו בשביל לדעת

"את פותחת את הדלת ישר לעומת אחים שלך שדופקים" ענה והסתכל עליי, "אה רציתי להגיד שאני מצטערת" אמרתי והתיישבתי בכיסא מולו כשהשולחן השחור שלו מפריד ביננו, הוא הנהנן וחייך חיוך קטן, פגעתי בו אני יודעת

"לא אבא, אני רצינית אני לא שונאת אותך. אני אוהבת אותך יותר מידי" אמרתי ושמתי את ידיי על שלו, הוא הרים את משקפי הראייה ושם על ראשו
"אם כך למה אמרת את זה?" השפלתי מבט והסתכלתי על הלק השחור שלי, "הייתי שיכורה, כעסתי, אני מצטערת אבא"
"זה בסדר יפה שלי, לכי שלא תאחרי" קמתי וחיבקתי אותו.
נועם וסער ישבו בסלון, שותים את הקפה שלהם ואני הכנתי לי נס "ביי קופים".

התחלתי ללכת לי לאט, בקצב שלי חושבת על הכל.
שמעתי צפירה שהוציאה אותי מהמחשבות וראיתי את דור מסמן לי להיכנס.
"בוקר טוב" אמרתי בשקט והוא חייך, "אז מה?" שאל פתאום, הרמתי גבות ולקחתי לגימה מהנס הוא בדיוק פתח את הפה להגיד משהו ואור התקשר, סימנתי לו עם היד שיחכה ועניתי

"אה?" חיכיתי לשמוע את הקול שלו כבר "איפה את?" שאל עם הקול הגברי והצרוד שלו "בדרך לבית ספר, קמת עכשיו?" שאלתי והרגשתי את המבטים של דור עליי כל השיחה,

"תבואי אליי אחרי זה?" שאל והתרכזתי בשיחה מחדש, "לקחתי שבוע חופש" אמר בזמן ששאלתי "אתה לא בבסיס?" הוא צחק ואמר שהוא הולך להתקלח.

ניתקתי את השיחה עם חיוך "מה קרה? החבר דואג?" דור שאל וזרק מבט מזלזל, הרמתי גבה "מה הבעיות שלך?" שאלתי מתחילה לקבל את העצבים שלי, מבינה שאנחנו עוד רחוקים מהבית ספר ודור נוסע לאט בכוונה
"שום בעיות. דרך אגב, אבא שלך יודע שחבר שלך בצבא?" שתקתי.

הוא העלה חיוך ניצחון ושתק, חתיכת אידיוט מעצבן מה חשבתי לעצמי שעליתי איתו?
"תוריד אותי" אמרתי והוספתי "עכשיו."

הוא הסתכל עליי מבולבל, תקעתי לו מבט רצחני והוא התעלם והמשיך לנסוע "אמרתי לך להוריד אותיי" הרמתי את הקול וחן שלחה לי הודעה שמתחילים בעשר, סעמק.

"תעשה פרסה אני מתחילה בעשר" אמרתי והוא אמר "אין מצב כבר הגענו" הוא אידיוט או כן?
"אמרתי לך להחזיר אותי אני לא צוחקת איתך דור" צעקתי עליו כבר והתחלתי לגעת לו בהגה.

הוא הזיז אותי בלחץ "זוזי משוגעת, תכווני אותי בדרך" חייכתי חיוך ניצחון כשעשה פרסה,
כל הדרך כיוונתי אותו לשכונה שהייתה הכי קרובה לשלי, וכנראה הוא היה שקוע במחשבות ממש כי כשטרקתי את הדלת של האוטו,
הוא יצא מהמחשבות שלו והסתכל מסביב
וצעק עליי מהחלון "נו מה איפה הבית ספר עכשיו?"

צחקתי והפנתי את ראשי הצידה, הוצאתי סיגרייה ומשכתי בכתפיי "לא יודעת" הוא התעצבן ונהיה אדום
"נו מה את לא יודעת איך מגיעים מהשכונה שלך?" התחלתי לצחוק לו בפרצוף ופה כבר נזכרתי מאיפה אני מכירה אותו, הוא שאל אותי איפה המזכירות ביום הראשון.

"לא" נשפתי את העשן החוצה ועשיתי עיגולים "פשוט תגידי כבר הדר" אמר ברצינות.

פיי איזה מוריד שמחות, זרקתי את הסיגרייה והתחלתי להתקדם וכשהייתי מול החלון שלו אמרתי "שים וויז" והוא עשה לי אצבע שלישית.

היה לי משעמם ואבא שלי חושב שאני בבית ספר אז הלכתי לאור, דפקתי בדלת ולאחר מספר דקות הוא פתח כשהשיער שלו טיפה ארך והיה מבולגן והנחתי שהוא באמת רק עכשיו התעורר, חייכתי חיוך קטן והוא משך אותי ככה שהייתי צמודה אליו והוא נישק אותי מלא פעמים התנתקו ולבסוף הוא חיבק אותי וקבר את ראשו בצווארי

"מה את עושה פה?" ליטפתי את שיערו וסגרתי את הדלת עם הרגל שלי, התחלנו ללכת לאט כשנשארו באותו מצב "מתחילה בעשר", הוא הפיל אותי על הספה ועלה מעליי ופשוט נשכב עליי, "אני עייף" הוא התלונן ושיחקתי בשיערו, "למה?" שאלתי והוא נאנח "יצאתי אתמול" אמר ושתקתי.

"תירגעי לא קרה כלום" אמר וקם למטבח, שמתי את רגליי על השולחן וראיתי טלוויזיה.
נהיה לי משעמם איתו פתאום, לא יודעת כאלו כשלא הייתי איתו היה לי כיף כזה לשגע אותו ועכשיו כשאני איתו אין לנו מה לעשות ביחד.

כל המחשבות האלה נעלמו כשהוא התחיל לנשק אותי בכזאת תשוקה שבחיים לא ראיתי, היינו על הספה והוא התחיל להוריד לי את החולצה אבל עצרתי אותו וסימנתי לו לא עם הראש, והוא עצם את העיניים, שיפשף אותן חזק והתרחק ממני "נסחפתי, סליחה" תראו לי גבר כזה מושלם?
אין דברים כמוהו.
•••••
עבר שבוע מושלם עם הגבר שלי, ועכשיו הוא חוזר לבסיס.
באתי אליו ממש על הבוקר כשהוא כבר מתארגן "אל תלך" אמרתי וחיבקתי אותו בזמן ששם את מדי הצבא, אני שונאת להיקשר למישהו ואז להיפרד ממנו גם אם זה לזמן קצר.

הוא צחק ונישק אותי בראש "חודש יפה שלי" נאנחתי והתיישבתי על המיטה שלו והסתכלתי עליו שם את החולצה, נשכתי את השפה התחתונה שלי כשראיתי את כל השרירים והקוביות שלו, הוא חייך חיוך שובב ומשך אותי אליו הוא הזיז חתיכת שיער מאחורי האוזן שלי ונישק אותי נשיקה קצרה "תחכי לי?" נשיקה קצרה "תמיד" עוד נשיקה קטנה, כבר התחיל להימס לי מהנשיקות האלה "דיי" אמרתי בעצבים ומשכתי אותו לנשיקה עמוקה, אחרי כמה דקות התנתקו "חרמנית" אמר וטפח לי על התחת.

הגעתי לבית ספר מבואסת מתמיד, אני לא אראה אותו חודש עכשיו אוף.
דור המשיך להיות ילד מציק וכל הזדמנות שהייתה לו הוא הקניט אותי על שטויות
בדיוק דור התקדם אליי "מאירה שומעת דקה? נזכרתי שביום של המסיבה שהמכוער ההוא נישק אותך?" הנהנתי מחכה שימשיך "באו שני גברים כאלה ועוד שנייה הרגו אותו עכשיו אני מכיר אותם זה סער ונועם מלכה המפיונרים"
התחלתי קצת להילחץ אבל נרגעתי מיד כי אני לא אחת שנלחצת והם אחים שלי, זאת המשפחה שלי והם תמיד אמרו לי לא להתבייש במי שאני "אז את קשורה אליהם איכשהו? כי הם באו עצבניים וצעקו איפה הוא וישר פיצצו אותו" חשבתי קצת מה לענות ולבסוף עניתי "הם אחים שלי" והלכתי לכיתה.